הדרך הנכונה ביותר לטפל בחרדה היא להבין מה שורשה.חשוב להבין כי החרדה קונה לה שביתה בדמיון ואין לה שום אחיזה במציאות להבדיל מפחד.היא לעולם תופיע כסימפטום של בעיה ולא כבעיה עצמה על כן כל ניסיון להתמודד עימה לכשלעצמה מחטיא את המטרה.
החרדה היא למעשה אותה תגובה בלתי רצונית למצב מסוים כפי שמוגדר על ידי בחווייתי האישית ולכן רק שינוי שורשי באותה הפרשנות על החוויה תגרום לסילוקה.
כך חרדה חברתית היא תגובה לאופן שבו נחוותה החברה בעיני. ככל שאקטין עצמי בעיני כך אחוש שאני קטן בעיניה ואגדיל את כוחה למולי, מה שימנע ממני לתקשר באופן קל ופתוח ויעורר בי חרדה כל אימת שאיחשף למערכת יחסים עימה באופן כלשהוא.
הניסיון לטפל בחרדה באופן סימפטומטי ללא מיקוד בשינויי דפוסי חשיבה יתרום להרגעה זמנית של הנפש אבל כאשר הסיטואציה תשחר לפתחי שוב, סביר להניח שהתגובה תהיה אותה התגובה.
על כן מטרת הטיפול במקרה הנ"ל היא העצמת האני שבי אשר יקל עלי את המפגש עם החברה ולא התמקדות בהעלמת החרדה או בהקטנת עוצמתם של ההתקפים הנלווים לה.
כך חרדה לכל כאב בגופי והתחושה שהמוות קרוב מתמיד היא בעצם תוצאה של אי תחושת הקיום שבי כאשר אני לא חש מספיק נוכח ומשמעותי תקינות ובריאות גופי מהווים אינדיקציה לקיומי וכל כאב קטן מעורר בי את החרדה שחלילה אפסיק להתקיים. הקניית כלים להתמודד נכון עם הופעת הכאב או עם הדאגות המתלוות אליו עוסקת שוב בסימפטום ולא בשורש ולא מבטיחה את הישנות התגובה.
כך קורה שמטופלים שסבלו מחרדה כלשהיא וטיפלו בה מצאו עצמם עוסקים בניסיון המתחדש לאתר את המנגנון המחשבתי אשר מעורר את החרדה קרי - הבעיה עימה התמודדו לא באה על פתרונה השורשי.