אני אמא לארבעה ילדים וקשה לי התקשורת עם בתי הבכורה ,היא טוענת שאני מעירה לה הרבה בעוד כוונתי לתקנה ,למנוע ממנה לעשות דברים שאולי תתחרט עליהם .גם כשאני מחמיאה לה הדבר לא מאזן את התקשורת ביננו , מה עושים?

24 May

תחושותייך האימהיות נכונות וקשה מאוד שלא להישמע לאינטואיציה הפנימית במיוחד אם את צופה שתהיי חרטה עתידית לאחר המעשים.
מאידך – ביתך חשה שאת מעירה לה משום שלך קשה להתמודד עם המצב ,את בעצם רואה את עצמך דרכה ולא באמת רואה אותה – את המקום שלה,את החשיבה שלה ואת האופן שבו היא חווה את כל המתרחש.
היא פשוט מזהה שאת מחפשת באופן תת מודע את ה"שקט " שלך .
ההתנהגות שלה או קו המחשבה שלה לא תואמים את שלך או מאימים על זה שאת מחזיקה בו והפחד מהבאות , מתובנה תת הכרתית שלך שאת לא תוכלי לשאת את המצב שהיא תביא אותו אליך גורר את שלל ההערות שלך אליה ומחמיץ כל תקשורת בריאה בינכן שוודאי תסייע להתפתחותה הבריאה של בתך.
המחמאות לא מצליחות לחדור דרכה משום שהיא הספיקה לבנות "מערכת הגנה " ממך .
היא לא מספיק משוכנעת ובצדק שאת רוצה את טובתה כמו שהיא חווה בתת ההכרה שלה שאת רוצה אותה "בשבילך" רוצה לראות אותה מתנהגת ומתנהלת כפי שציירת אותה בדימיונך.בשלב הזה חדלי מלהעיר ורק להאיר אותה בתוכך ..כשהתקשורת תהפך לטכנית קרוב לוודאי כי היא תרגיש " שחרורה " ממך ותיזום בעצמה תקשורת .

הערות