עולמם של הילדים מורכב ממציאות ומדימיון בניגוד לעולמם הריאלי יותר של המבוגרים
לעיתים קיים קושי עבורם לערוך אבחנה ברורה בין שני העולמות והם מתקשים ליצור סדר מחשבתי ורגשי שיאפשר להם להכיל את המציאות סביבם בדרך נכונה אשר תקל את התנהלותם בה.מה שמסיר את התגובות הרגשיות שלהם למצבים מסוימים שלעיתים לא מצדיקות אותן.
מאידך עודף מלל ועצות או פרשנות מהצד שלך כאמא יכולים לגרום לבלבול יתר ולתחושה של "לא מבינים אותי".
הניסיון "לדובב" או ל"דבר על ליבו " הם למעשה הכלים שלך להתמודד עם המציאות של מופנמות ילדך אך לאו דוקא מסייעים לו בהבנת עולמו שלוץ
לעיתים שתיקה והזדהות עם חוסר שיתוף הפעולה מסייעים לילד להיפתח משום שהוא מרגיש שלא מאיצים בו ושמאפשרים לו את הקצב שלו.
התנהלות זו תאפשר גם לך לשמוע ולהבין מתוך ה"שקט" תובנות חדשות שלא היו עולות קודם בהתערבותך האקטיבית .
כמו כן היתי מציעה לנסות ולתקשר בשאלה אשר משקפת את תחושותיו העכשיות ועם זאת מניחה לו לבחור האם לשתף אותך בהן ואם לאו.
כגון: "אני רואה שאתה מאוד עצוב,מה קרה לך היום שגרם לך להרגיש כך? אתה לא חייב לספר לי,רק אם אתה בוחר בכך.
שאת מגיבה בשאלה ומשקפת את המצב הקיים את מעוררת אצל ילדך את החוויה הלא נעימה בשנית ,בתת מודע הוא גם הרגיש שקיבל אישור למצבו,שמבינים אותו ועכשיו מתרחש אצלו עיבוד תודעתי של מה שחווה ,כעת החוויה מתבהרת לו יותר וכשקל לו רגשית יהיה לו קל גם מילולית לבטא עצמו מולך .