יש להבחין בין רצונך שיישאר עימך לבין הרצון שלו לצאת החוצה.
אנחנו מרבים להימצא במקום בו אנו מרגישים מוערכים ,רצויים ואהובים. במקום בו אנו מביאים לידי ביטוי את הנוכחות שלנו ומקבלים גם הערכה והכרה בצידה .
אנו פועלים כך מבלי שנהיה ערים לדפוס ההתנהלות הזה אלא מתוך תחושה תת הכרתית שכך רצוי וכדאי לי לנהוג.
ישנו משפט האומר PEOPLE LIKE THOSE WHO LIKE THEM- אנשים אוהבים את אלו שאוהבים אותם (או את הדומים להם במשמעות השנייה) אדם אוהב להרגיש שייך ולדעת שיש לו מקום וחלק בתוך המארג החברתי לשם כך הוא תורם את חלקו לסביבה וככל שמידת ההערכה תעלה כך תעלה גם מידת תרומתו.
אדגיש כי זהו אינו מצב רצוי כלל ועיקר ולא רק מהבחינה הזו שזה גורע מתפקידו הביתי אלא משום שאם אני שואב את החיות שלי מפידבקים סביבתיים אני מהר מאוד הופך לטיפוס מרצה ומונע כל העת אחר אישורים חברתיים ואחר הערכה ואהבה שאותם מספקת לי הסביבה.
מכאן נולדת התחושה התת הכרתית שההמצאות בחוץ עדיפה על זו הביתית ומכלל הן אתה שומע לאו.
כל מה שהוא מקבל בחוץ הוא לא מקבל בבית.
הרצון שלך להשאירו בבית על מנת שיענה לבקשותייך הופך אותו לכלי שרת ,הוא אינו מוצא רווח לא סמוי ולא גלוי שיהיה שווה בשבילו להשאר.
על כן גם אם הוא סייע ולו בפעם אחת דאגי להנציח זאת בהערכה ולטעת בו את התחושה שכאן הוא רצוי תמיד גם ללא תמורה.
כשהוא ירגיש בבית הוא יתייחס אליו כאל בית וימצא בו ללא הפוגה.