בני בן ה11 לא מתפקד בהתאם למצופה ממנו בגילו. אני חשה שאני מקדישה הרבה מזמני לטיפול בו ובצרכיו. מאידך כשאני מבקשת ממנו שיפעל עצמאית אני מבחינה שאינו פועל נכון איך אני גורמת לו להיות עצמאי יותר?

ילדים מפתחים את זהותם האישית על פי מה שהם חושבים שאנחנו חושבים עליהם כהורים.בדיוק באותו האופן שילד יודע לקרוא לחפץ העשוי עץ והמונח לצד כסא – שולחן!כי כך למד מהוריו.כך הוא גם למד אודות עצמו ומהותו ויכולותיו -מהוריו.כשאת פועלת למענו ללא הפסק את מאמינה לאמונה המוטעית שילדך אינו מסוגל לעשות זאת לבד, את רואה אותו כל העת כילד ש"לא מתפקד בהתאם למצופה ממנו" וכשזו האמונה שלך כלפיו את גם פועלת לפיה ועושה הכל עבורו לכן גם כשאת כבר נותנת לו את האפשרות לפעול עצמאית את לא באמת רואה שינוי משום שהאמונה שלך כלפיו שהוא לא כזה היא זו המנחה אותך.ומהצד שלו- "ילדך " בן ה11 גדל עם תדמית של ילד בתוכו וככזה הוא נסמך עליך ונתלה בך ולא יכול לראות עצמו כעצמאי.

הפתרון הנכון הוא להאמין שאכן ילדך כבר גדול, ושהוא זכאי, מסוגל ואף חייב לפעול בהתאם לגילו האמונה הזו תשחרר אותך מעשייה בלתי פוסקת כלפיו ואף תעביר לו דרכך שדר פנימי שהוא גדול ומסוגל למלא אחר צרכיו לבד.

הוא יראה עצמו כבוגר לאחר שיחוש שזו תפיסתך אודותיו וזה יאפשר לו להוציא את כל כוחותיו הטמונים בו.

נמצא שהדרך להפוך אותו לעצמאי עוברת דרך שינוי המחשבה שלך כלפיו ולא דרך הניסיון הנואש להטיל עליו מטלות ולהגיע שוב ושוב לאותה המסקנה שכנראה הוא לא עצמאי ולא פועל כפי גילו.