אני סובלת מדחיינות אני מתחילה בביצוע מטלות אבל מתקשה מאוד בהשלמתן. הדבר מאוד מקשה הן על ההתנהלות הביתית והן על זו שבמקום עבודתי ומאוד חשוב לי להיתפס כהישגית ומצליחה מה הסיבה לכך?

על מנת להתחיל ולסיים פעולה חשוב שהרצון המניע את התחלתה יהיה גם הרצון אשר יוביל לסיומה כאשר אנחנו מבחינים ברצון המניע להתחלתה ולא מבחינים בסיומה של הפעולה אנו למדים מכך שקיימים כאן שני רצונות האחד המוביל לתחילתה של הפעולה והשני שאינו מוביל לסיומה כלומר הרצון שלא לרצות לסיימה.

אמת הדבר שבאופן מודע אני מספר לעצמי שאני אכן רוצה לסיים את הפעולה אבל באופן תת הכרתי אני מחזיק ברצון שלא לרצות לסיימה שאילולא כן היה לי את הרצון לסיימה כפי שהיה לי את הרצון שהוביל אותי לפתוח בה.אם כן מה הניע אותי בעצם להתעוררותו של הרצון ההתחלתי ומה מנע ממני את התעוררותו של הרצון המוביל לסיומה? נראה כי הדחף לביצוע הפעולה הראשונית לא היה באמת רצוני הפנימי אלא רצון שנבע מצורך להוכיח לסביבה את המסוגלות שבי אם החזקתי באמונה על עצמי שאני חלש הרי שזה יעורר בי דחף לא מודע להוכיח לכולם שאני מסוגל ויכול הרצון הזה יוביל אותי לחיפוש אחר ביצוע משימות גדולות (אולי אפילו גם על אחרים) הוא מספיק בשביל להוות טריגר ולעורר בי רצון להתחיל במשימה אבל בגלל שהדחף הפנימי שלי מושתת על מה יגידו או על איך זה ייתפס חברתית וכמה הדים ותהילה זה יקצור הרי שאני חייב את העידוד הסביבתי כל העת מסביבי כשזה לא קורה במרבית המקרים הטריגר ששימש כמניע נחלש ועכשיו אני צריך לעורר באופן עצמאי רצון מתוכי שיוביל לביצוע המשימה ולסיומה וכאן קשה עלי המלאכה.

הרצון והדחף העז להצליח בביצוע המשימה מוסיף גם הוא על אי היכולת לסיימה משום שבעיני רוחי אני מייחל לתוצאה מושלמת שלא תעלם מעיני האחר וככל שאני מחפש תוצאה מושלמת יותר כך נראית לי הדרך להשגתה קשה יותר מה שמוביל לדחיית ביצועה.הפתרון נעוץ בדיוק רצונותיי הפנימיים ביכולת שלי להבחין האם המניע לפעולותיי ולהשגת הדברים שאני חפץ מביא בחשבון גם את מה יגידו או שמא הוא נובע מרצוני הפנימי ככל שאפעל יותר לפי רצונותיי הפנימיים כך אוכל להתחיל ולסיים את משימותיי בקלות וללא צורך בהוכחת יכולותיי והישגיי.