על מנת להשיב לשאלתך יש להבין מדוע את נוהגת בהם בנוקשות? האם את מניחה שללא הכללים הברורים שלך הם לא יבצעו רצונך? הרי את מציינת שמדובר בפעולות המטיבות עימם.נראה כי הרצון לנהוג בצורה שאינה מתגמשת ובאופן תכתיבי יוצר בילדייך תחושה של עשייה מתוך כפייה, הם מבינים שעליהם לבצע את הנדרש משום שלך זה חשוב עוד לפני שהספיקו להבין בשכלם מדוע באמת הפעולה מטיבה גם איתם.
במצב שכזה נוצרת בהם התנגדות פנימית לביצוע המעשה משום שהם חשים באופן תת הכרתי שנלקחת מהם הבחירה. הם יעשו רק כי את ביקשת, דרשת ונהגת בנוקשות. העשייה ממקום זה גם ואם לכשתהיה, תהיה מחוסר חיבור לפעולה ועם התנגדות גדולה בצידה.הצורך שלך לכפות עליהם את ביצוע הפעולות נובע מרצונך הלא מודע לשלוט במציאות הנובע גם הוא מהידיעה שלך אודות עצמך שאת לא מסוגלת להתמודד עם ההתנגדות שלהם, הווה אומר עם מציאות שתשנה פנייה.
שאני שולט על המציאות אני מבטיח לעצמי באמצעות כללים בלתי מתגמשים את המציאות הרצויהמאחר ואני יודע שאינני יודע להכיל מציאות שונה מזו שציירתי במחשבתי.
כשילדייך אינם משתפים פעולה הם במילים אחרות אומרים לך אל תכפי עלינו את המציאות כפי שאת רואה אותה, אפשרי לנו לבצע את המוטל עלינו מתוך בחירה והתחברות לעשייה ולא מתוך מאמץ.יתכן מאוד שלולא תחושת הכפייה אשר שללה את הבחירה היו הדברים נעשים על ידם ומיוזמתם.
יתכן וזו תובנה שאת צריכה לאמץ גם לחייך, היכולת להתגמש עם מה שהמציאות מזמנת לנו בונה כלים בנפש ומאפשרת לנו להתמודד בכל מצב ומונעת מאתנו את הצורך בשליטה ובכפייה מה שמגדיל את היכולת לעשות מתוך רצון וחיבור לעשייה ולא מתוך צורך ומאמץ.