כאשר אשתך מזהה חוסר הסכמה לדבריה היא בעצם מתנגדת לדבריך.התנגדות מעין זו עולה כאשר היא חשה שאתה מנסה להשליט את דעתך עליה ולא מספיק "קונה" את דעתה. כשאתה מסכים איתה היא מרגישה שדעותיה שוות ונחשבות התרגום הפנימי לכך הוא שהיא שווה ושדעותיה ראויות להישמע ואף מתקבלות.כאשר אתה לא מסכים עימה מתרחשת אצלה באופן תת הכרתי תחושה של מעין "מחיקה" של נוכחותה – לאמור, אם מישהו לא מסכים עימי הוא בהכרח מתנגד לי ולדעותיי, הוא בהכרח מאיים על קיומה של נוכחותי, של העצמיות שלי הוא לא מחשיב את תובנותיי.
כשה"אמיגדלה" במוחה מזהה איום מעין זה היא יוצאת להתקפה דמוית מלל התנגדותי, המתפתח במוקדם או במאוחר לריב בו תחושתה האישית שהיא מחוקה גורמת לפגיעתה ממך.מצב כגון זה מתרחש מפני שבת הזוג שלך לא באמת ביססה את עצמיותה, את בטחונה שלה בעצמה ובדעותיה. לכן קיים בה הצורך שלה לקבל הסכמתך על דעותיה משום שהיא מסבה לה תחושה שהיא שווה, שדעותיה נכונות מאחר והיא איננה יודעת ליצור בעצמה תחושה זו עבור עצמה.
כל עוד היא לא קיבלה זאת ממך אתה מהווה איום בחוסר הסכמתך על עצמיותה ועל כן מתנגדת גם לדעותייך כל התנגדות להתנגדות שלך היא בגלל שאתה בחוסר הסכמתך מעורר בה את התחושה שהיא לא שווה. הפתרון הוא לשקף לה את דעותיה, לחזור עליהן במילותיך ובכך ליצור בה תחושה של הבנה.
פעולה זו תגרום לשיח להיות מתון הרבה יותר משום שבהדהוד שאתה תיצור היא תוכל לקבל את התחושה שדעותיה נשמעות על ידך ונאמרות בפיך וכך היא מוודאת את הבנתם על ידך וגם אתה תוכל לבדוק אם בחזרתך אתה כן יכול למצוא אי אלו הסכמות לדבריה.וגם אם לא, הרי שהדבר יתקבל בהבנה כי קולה נשמע. בד בבד בזמנים בהם אתה מזהה הסכמה כדאי לחזקה ולהודות על הצדק בדבריה. פעולה זו תסייע לה להפחית את תחושת ההתנגדות בעת שהיא מזהה שאין הסכמה לדעותיה והיא תוכל להיות פתוחה גם לקבלת דעתך מבלי חשש לערעור על נוכחותה ועצמיותה.