ראה שהתשובה נעוצה בגוף השאלה.
דווקא מי שבא ממקום של אמידות וחוסן כלכלי הוא זה אשר אינו מסוגל להכיל חוסר ואף מפחד ממפגש ישיר או עתידי עימו.
לאורך כל השנים תמיד נהנית מהשפע שיש לך ולא באמת רכשת כלים להתמודד במצבים שאין. תת ההכרה שלך מזהה זאת ולכן מייצר בך תחושה תמידית של חרדה ודאגה שגורמת לך כל הזמן להיות עם יד על הדופק ולמנוע מציאות של חוסר. יתכן גם שאתה אתה עסוק כל העת לדאוג שלא יחסר, יתכן שאתה בודק כל העת את מצב חשבונכם ומאוד מחושב בהוצאות שלדעתך רובם אינן נצרכות.
אתה גם בוודאי אוהב לדעת שהכל בשליטה, שהכל מנוהל וזורם כפי בקשתך משום שבאופן בלתי מודע ברור לך שאין לך יכולת להתמודד עם מציאות שתשנה פניה.אשתך לעומתך באה ממקום של חוסר והיא בנתה כלים להתמודד איתו ועל כן לא מתרגשת ממפגש עם מציאות חסרה. היא מסוגלת באופן קל יותר להכיל מציאות שבה אין את מה שהיא רוצה, היא גם מגיבה ברוגע ובשלווה אל מול מציאות משתנה.לעיתים בתת ההכרה שלה יתכן שהיא מייצרת באופן בלתי מודע חוסר איזון כלכלי בכדי שאתה תלמד לפתח כלים להכיל את החוסר. זה יאפשר לך להרפות שליטה ולעמוד איתן אל מול כל שינוי שיבוא (ויבוא כנראה לטובה) במציאות.
חשוב להבין כי מה שעוזר לאדם לגשת בצורה נכונה אל המציאות ולשרוד את החיים ולנהלם תחת שלוות נפש לא נובע ממה שיש לו בין אם זה דירה, כסף או מעמד אלא מהיכולת הנפשית שפיתח בעצמו לעצמו המאפשרת לו לשאת משברים, לשאת מציאות בה אין את מה שהוא רוצה.
מי שיש לו הכל כל היום כל הזמן ולא טעם טעם של חוסר לא בנה שום קומה בנפשו וכל תזוזה קטנה ממה שהוא מכיר כשגרה עלולה להוציאו משלוותו ולהלך עליו אימים. לעומתו מי שכבר חי במציאות בה אין כל מה שרוצה יודע להכיל גם את האין וגם את היש כשלעיתים מופיע. בדיוק כפי ש-כלי חסר יכול להכיל לעומת כלי מלא שלא.
זו הסיבה לכך שאשתך לא מוטרדת כמוך ממצבכם הכלכלי כשהוא משנה תזוזה, היא מכירה זאת מבית אבא.
תת ההכרה שלה מאפשר לה להסתגל למצב להכילו ולקבלו בשלווה משום שיש לה כלים וכוחות נפש להתמודד עם החוסר שהמציאות זימנה לה.
לכשתלמד להכיל את האין הוא יעלם כלא היה והמינוס ייהפך לפלוס.