חשוב להבין כי שורש הביקורתיות היא הרדיפה אחר שליטה.
האדם הביקורתי מחפש שלא במתכוון את המושלמות בחייו, ולכן הוא מתנהל מתוך שליטה על חייו ועל הסובבים אותו.
כל מעשה לדרך חיים זו מתלווה המון אי שקט, אי שביעות רצון תמידי מהקיים ודאגה ופחד נוראים משום שהוא חסר כלים להתמודד במצבים בהם המציאות טפחה על פניו.
מה גם שבגלל שאין מושלם הוא חווה כל העת תסכול הגורם הפעלת שליטה עוד יותר חזקה מקודמתה .
במקום להפנים את ההבנה הבסיסית שאין ולא יהיה מושלם כי הכל בידי שמים.
מדובר למעשה בתפיסת עולמי את המציאות הרוחשת סביבי -אם אני מנכס לעצמי את השליטה הרי שאפעל כך בכל תחום אפשרי קודם כלפי עצמי ואז כלפי הסובבים אותי.
ההשתדלות שאני יעשה על מנת שדברים יתנהלו כפי רצוני איננה נורמטיבית אלא הרבה מעבר לכך והרצון למושלמות מוליד אחריו פעם אחר פעם ביקורת .
כל חיי הם במיבדק תמידי אחרי מעשיי,תגובותיי והישגיי.
האדם הביקורתי אינו חדל מלהפעיל כלפי עצמו דיבור פנימי ביקורתי משום שבתת הכרתו הוא מעונין במושלמות ולכן הוא מקים מעין "ועדת חקירה תמידית" על אורחותיו כל העת על מנת שבפעם הבאה יפעל טוב יותר ונכון יותר.
אמת הדבר שהכל היה טוב ויפה אילולא היה נוהג כך בעצמו וכלפי עצמו אבל התקשורת החיצונית שלו עם הסובב הינה פועל יוצא של תקשורתו הפנימית עם עצמו ולכן גם בהקשרים הסביבתיים שלו הביטויים הם דומים.
כשההבנה היא שזו תפיסת חייה של אמך יקל עליך לשים חיץ בין הביקורת שלה המופנית כלפייך לבין צורת חייך.
כבודה במקומה מונח והדרך הנכונה להתנהל מולה היא להפנים את הנאמר לעיל.