מה הקשר בין בטחון עצמי לתקשורת בינאישית?
מה הקשר בין בטחון עצמי לתקשורת בינאישית?
התובנה שראוי לתת לה במה מחשבתית היא שכל עוד אני לא פועל מתוך העצמי שלי אני מאבד את יכולתי לפעול מתוך בטחון או לחוש בו .
משום שאם מה שבאמת מניע אותי זה ההקשר הסביבתי בו אני נמצא אזי שכל העת אני אלבש צורה ואפשוט צורה הכל בהתאם לסביבה הסובבת אותי וזה גופא מקשה עלי לפעול מתוך טבעיות שכן אני כל העת מנסה להיות משהו שאני לא, מישהוא שרק נראה לי שיתקבל ויאושר חברתית.
סוציולוג בשם צ'ארלס קולי היטיב לסכם את מערכת היחסים שלנו מול הכלל במשפט הבא והמוכר:"אדם זה לא מה שהוא חושב שהוא,וזה לא מה שאחרים חושבים שהוא ,אלא זה מה שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא".
כך שבעצם מה שמניע את שלל הפעולות שלנו ואחראי על איך תראה התקשורת הבניאישית שלנו זו השאלה מה אני חושב שחושבים עלי? ולשאלה הזו יש לנו מענה.
עד כמה שהדבר נשמע תמוה וסקפטי.
אולם עוד לפני שאנחנו ממהרים להשיב לעצמנו על השאלה מה אנחנו חושבים שהאחר חושב עלינו יש לנו תשובה פנימית ולא מודעת בנוגע לשאלה מה אני חושב על עצמי? ומתוך התדמית שאדם יוצר על עצמו בעצמו הוא פועל מול זולתו תוך מחשבה שזה גם מה שהזולת חושב עליו.
השורות הבאות יבהירו יותר את הנאמר.
חשבתם פעם ממה חושש אדם שלא מרבה לדבר דברי אמת? או במילה אחת "שקרן"? כשאדם כזה נמצא באינטראקציה עם הסובב מולו הוא כל העת חושש שמשקרים לו,הוא לא נוטה לסמוך על הנאמר לו ובטח שלא מאמין שיש כיסוי או כוונה הגונה מאחורי המילים. זה מחזק ומוריד לשטח את העקרון שהוצג קודם.
התדמית שאדם יצר לעצמו על עצמו היא גם התדמית שהוא חושב שהאחר יצר עליו.
ולכן גם גנב לצורך הענין יחשוד באנשים סביבו כ"גנבים". ולכן נמצא שהוא מחזיק בתשובה לשאלה מה הוא חושב שאחרים חושבים עליו? בדיוק את מה שהוא חושב על עצמו.
לא באמת קיימת אצלו הפרדה בתודעה בין מה שהוא חושב על עצמו לבין מה שהוא חושב שחושבים עליו. ולמרות שהמציאות תראה לו אחרת ,למרות שהוא יראה שיש אנשים הגונים סביבו הוא עדין ימשיך לחשוד בהם כשקרנים.
אם כן הדרך שלי לחשוב מה חושבים עלי עוברת בהחלט דרך האופן בו אני חושב על עצמי.
וזה בהחלט מצריך הסתייגות קטנה מהמשפט שקבע הסוציולוג.
במקום לומר אדם הוא לא מה שהוא חושב על עצמו נאמר אדם הוא לא רק מה שהוא חושב על עצמו. כי גם אם איננו מודעים לתדמית שיצרנו אנחנו על עצמנו הרי שהיא קיימת בתת הכרתינו והיא זו שכאמור קובעת את דפוסי ההתנהלות והתקשורת הבניאישית שלנו. אם אני חושב על עצמי שאני חלש,לא שווה ,לא בעל יכולות,הצלחות או הישגים הרי שזה מה שאני אחשוב שהסביבה חושבת עלי ומהמקום הזה ולא אחר אני צפוי לתקשר מולה.
כעת כל מילה שתשלח לעברי או פעולה מצד הזולת תזכה להוכחה שהם חושבים עלי שאני אפס,שאני כלום במקום הזה אני חש מותקף וכביכול יוצא להגן על ה"אני" שלי שבעיני עצמי הוא "אין". אני מנסה להוכיח לסביבה שאני איני כזה,תוקף בחזרה ,או לחילופין מוותר מהר על עמדתי בכדי להישאר מוערך ושווה בעינהם.
הסביבה מגיבה גם היא לתגובתי המאוד ברורה כעת ,היא יוצאת להגן על עמדתה ,מגיבה בכעס על הכעס שלי למולה ,או מגיבה בחוסר הערכה על כך שוויתרתי על רצוני מולה בכדי לזכות בהערכה. מול הבלבול הרב הזה אני עומד נדהם ומגיע למסקנה שלא רק שאני כלום וחסר ערך אלא עכשיו גיליתי שאני גם לא מצליח לתקשר.
אם קיבלתי כרטיסים חינם להופעה -מה זה אומר על מה שחושבים עלי?
הנה דוגמא קלה שתעזור יותר להבנת הנאמר: אישה שחושבת על עצמה שלא ראויה או לא שווה מקבלת כהוקרה ממקום עבודה שני כרטיסים חינם להופעה של זמר מבוקש ,התגובה האוטומטית והראשונה שתעלה לה היא:"בטח נותרו להם עוד שני כרטיסים מיותרים ולא מצאו למי להביא,אז נתנו אותם לי. לעומתה אישה החשה בטוחה במקומה ,שווה בעיני עצמה תגיב:"אני שמחה שחשבו גם עלי ,מעריכים כאן עבודתי ובחרו לפרגן לי. הפעולה שנעשתה עם שתיהן דומה אבל התגובה של כל אחת מהן לסביבה או כלפייה היא שונה והיא שיקוף של התקשורת התוך אישית שכל אחת מנהלת מול ובתוך עצמה.
אם כן,נמצאנו למדים שמה שאדם חושב על עצמו והאופן שבו הוא מתקשר עם עצמו משפיע מאוד על האופן בו יתקשר עם זולתו. כי מה שהוא חושב על עצמו הוא בטוח שגם האחר חושב עליו וכל שנותר לו כעת לעשות זה לנהל שיח עם האחר תוך ידיעה של מה שהוא חושב עליו והאחר מגיב גם הוא לנאמר וכך הלאה. כך למעשה מתבצעת התקשורת הבניאישית.
לכן בכדי ליצור תקשורת בינאישית במיטבה יש לעסוק רבות בתיקון התקשורת התוך אישית שלי עם עצמי כי בסופו של יום האדם מתקשר את תוך עצמו כלפי חוץ .
