מה באמת מסתתר מאוחרי הקושי שלנו לפרגן לאחר?

כולנו רוצים לקבל מחמאות מהאחר, אם זה מהבוס על האופן בו ביצענו את עבודתנו, אם זה מהילדים שסופסוף זוכים להבחין כמה השקענו בהם, אם זה מבן/בת הזוג על מה שעשינו למענם ואם זה מחבר/ה טוב/ה על מי שאנו באמת...אנחנו רוצים שיחמיאו, שיפרגנו – אבל לא בדיוק טובים בלנהוג כך כלפי אחרים.

כדי להבין מה באמת מונע זאת מאתנו, צריך להבין תחילה מהי ההבנה המוטעית שאנו נושאים בקרבנו אודות הצלחותינו.אם אני מחזיק בדעה שכל תוצאות מעשי, ובעיקר המוצלחות שבהן, קשורות אלי באופן אישי – אז יהיה לי קשה יותר להחמיא לאחר, כי הוא בעצם מתחרה שלי, במיוחד אם לעיתים איפה שאני נכשלתי, הוא דווקא הצליח מאוד.

חבר שלך עבר מבחן נהיגה בטסט ראשון. בכיתה בכל הטסטים הוא דווקא היה "אחרון", ולא נחשד כמי שהאינטליגנציה רבצה אצלו, אלא יותר כמי שהיא דילגה עליו. ואילו אתה עדין בתהליך למידה... ההצלחה שלו בטסט הראשון היתה ממש משבר עבורך, משום שתפסת את עצמך, על סמך ההצלחות המזהירות שלך במבחנים, כהרבה יותר שווה ממנו.

עכשיו יש לך קושי גדול לפרגן לו, כי ההצלחה שלו אכזבה אותך. אין לך באמת הסבר מצוין למה הוא הצליח.כלומר: כל עוד תנכס לעצמך את ההצלחות שלך, אתה תראה מולך מתחרים שחלקם ישיגו תוצאות הרבה יותר מרשימות ממך, ויהיה לך קשה לעכל את זה, ובטח שלא לפרגן להם על זה.

מהי באמת הראייה הנכונה בה יש לנקוט אודות הצלחת האחר? ואיך זה קשור לרצון שלי לפרגן?

כשאנחנו מבינים שאיו קשר בין הפעולות שאני מבצע לתוצאות, אז קל לי יותר להתמודד במצב שבו הפעולה לא הניבה את התוצאה הראויה. זה לא אומר עלי כלום – בין אם נכשלתי ובין אם הצלחתי, אני מופקד רק על הביצוע. מובן שאני משקיע את מירב יכולותי כדי לבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר, אבל מכאן ואילך אני מנטרל את עצמי מאחריות על תוצאת הפעולה.אנחנו רק כלים שדרכם הקב"ה מביא לידי ביטוי את רצונותיו. ככל שנאפשר לתפיסה זו לנהל אותנו, כך יהיה לנו קל יותר ויותר להתמודד עם אי ההצלחות שלנו, וכן עם התפיסה שאני – זה לא ההצלחות שלי.זה שכרגע החבר הצליח בעשיית פעולה מסוימת, או עשה מעשה למעני, זה בגלל שהוא זכה לסייעתא דשמיא, ולעיתים מזכים אותי דרכו, במידה ופעל למעני. 

על כן ראוי שאחמיא לו על כך, זה בעצם טוב ה' שהופנה אלי דרכו.אם מישהו הצליח כרגע, ההסבר הפנימי לכך הוא כי הוא זכה לסיוע של ה'. ההצלחה שלו היא גילוי של השגחת ה', ולא מופע ראווה או מוחצנות לשמה של החבר.

אם העמית שלך לעבודה זכה ב"מצטיין השנה", הוא הרים לגבהים את כל החברה, הוא עשה משהו, גם אם בלא מודע, שיגרום גם לך ליהנות ממנו. החברה כולה תיהנה משם יוקרה, ואתה הופך להיות חלק ממנה.גם אם מישהו צלח אתגר, תבין שזה לא בגללו, אלא בגלל שסייעתא דשמיא ליוותה אותו. הוא הופך להיות דובר ההשגחה העליונה. תפרגן, תכיר לו תודה, כי בזכותו זכית לראות איך פועל ה' במציאות בגלוי. הוא הראה לך את סודה של ההשגחה ואת האופן שבו היא פועלת במציאות, ממש למולך.

אם בן הזוג שלך הכין ארוחת ערב, או הקפיץ אותך ליעד שלך – זה כי הוא התבטל לרצון של ה', וביצע אותו על הצד הטוב ביותר מתוך רצונו הפנימי. בעומק של הדברים הוא בחר להיות שליח של ה' לעזור לך, ועל כך יש להחמיא ולפרגן לו, לומר לו תודה.להודות לו – זה בעצם להודות לה' שפעל דרכו כדי להטיב לך.חייב אדם לומר "בשבילי נברא העולם" – כל האנשים שמסביבך נועדו רק להיטיב איתך. יש שיעשו זאת תוך גילוי הטוב, ויש שיעשו זאת תוך הסתרתו, אך כולם נועדו להיטיב איתך. גם זה שלכאורה נראה לך חיצונית שהוא לרעתך... הרי לימדונו חז"ל שמגלגלים זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב.

אם מישהו פעל למענך, אם הגעת בשלום ליעד שלך, זה כי הנהגים מסביבך נסעו בזהירות. תודה להם על כך בלבך, כי זו בעצם היתה דאגתו של ה' לך, שגרמה לכל מי שסביבך לנהוג בזהירות יתרה (תרתי משמע).

אם הבוקר הגנן הקבוע ניקה ממש מתחת לביתך – תן לו תודה, פרגן לו במילה טובה, כי זה היה רצון ה' שלך יהיה שביל נקי להלך בו הבוקר, והוא נעזר באותו גנן לצורך כך. והגנן עשה שליחותו נאמנה וביצע מלאכתו בצורה הכי טובה.

להודות לאנשים הללו זה בעצם להודות לה' שנעזר בהם כדי שלך יהיה טוב יותר, נקי יותר או בטוח יותר.וגם אם מישהו, לשיטתך, נהג בך שלא כהוגן – גם לו תן בלבך תודה, כי גם הוא בא ללמד אותך משהו על עצמך, שבעתיד ייטב עמך, כי גם הוא בסך הכל מגלם את הרצון האלוקי שחפץ להרים אותך בעוד מדרגה.

נמצאנו שהרצון, כמו גם היכולת לפרגן לאחר, עוברים דרך ההכרה שהאנשים סביבנו מממשים בפעולותיהם את רצון הבורא, שהוא להיטיב עמנו. להודות להם באופן ישיר זה בעצם להודות לה', ולהודות בכך שהוא ולא אחר דואג לי שתמיד תמיד יהיה לי טוב יותר, ושלא אהיה חסר.

בפעם הבאה שנקרית בפניכם ההזדמנות לומר תודה, עשו זאת מתוך אותה התובנה.

ענבל אלחייאני, M.A, היא מטפלת מוסמכת ב-nlp, מיינדפולנס ודמיון מודרך.