יוצר אור ובורא חושך-מבט פנימי על תפילת המאורות.
בס"ד
ארבעה עולמות יש לו להקב"ה.. החל מהעולם הנמוך בו אנו מצויים עולם העשייה עבור דרך עולם היצירה הנברא יש מיש ועולם הבריאה הנברא יש מאין ועולם האצילות בו הכל מלא בישותו של ה'.
מדוע על האור נאמר שהוא מעולם היצירה ועל חושך שהוא מעולם הבריאה? מה ההבדל בין יצירה לבריאה ומה ההבדל באמת בין אור לחושך?
השורות הבאות מאירות את הכל.
יצירה- זהו כאמור העולם שמתחת לעולם הבריאה, יצירה היא יש מיש כלומר ליצוק דבר מדבר כגון: צורף שלוקח חומר גלם ויוצר ממנו תכשיט הוא למעשה השתמש בתכונות של הזהב ויצר ממנו צורה שונה .
על מנת להוציא מהכוח אל הפועל צריך שה"כוח" תמיד יהיה מצוי כי הוא גופא מושא היצירה , זהו החומר גלם שממנו אנו יוצרים ומביאים לידי ביטוי את התוצר. לעומת זאת בעולם הבריאה הגבוה יותר מעולם היצירה אנחנו מדברים על יצירה של יש מאין ,כלומר אנחנו מאפשרים למשהו חדש לגמרי להתהוות מתוך ה"אין".
אם כן מדוע ה"אור" זכה להיווצר בעולם היצירה ואילו ה"חושך" מעולם הבריאה? משום שהחושך איננו בריאה משל עצמה אלא רק היעדר אור.
כלומר שיש חושך אין זה משום שהחושך נוכח אלא מפני שהאור לא היה, כשהחדר חשוך והדלקנו בו את האור יעלם החושך וכשנכבה את האור הוא ישוב כלומר מה שגורם להופעתו או אי הופעתו זה בעצם הדלקה וכיבוי של האור יוצא שמהותו של החושך איננה עצמאית אלא מופיעה בגלל העדר אור .
האור תמיד קיים נהנה כביכול מתחושת "יש " ואילו החושך לא היה קיים אף פעם הוא במהותו "אין".
מה ניתן ללמוד מכך על החושך בחיינו?
את החושך אנו יוצרים כביכול יש מאין בהסתכלות שלנו מתוך סיכלות. הסתכלות צרה ולא מעמיקה מקנה למעשה לחושך יישות של "יש" וככל שאנו מעמיקים בו יותר מחשבתית או מאפשרים לעצמנו לחוות אותו יותר ויותר כך הוא בעצם יותר נוכח בחיינו. כי פשוט נתנו לו מקום, הפכנו אותו למהות, למשהו חי וקיים ומאוד ממשי הפכנו אותו מאין ליש בעוד שבמהותו הוא אין. החושך הוא אותם מקומות בהם האור אינו מאיר את אורו.
ה' יצר אור בעולם היצירה יש מיש ובכל יום מחדש הוא נותן לו ביטוי כנאמר בתפילה "המאיר לארץ ולדרים עליה ",את החושך אנו בוראים בראייתנו במו עיננו .
כאשר אנו לא מטיבים לראות האור אנו למעשה פוגשים בחושך שאנו בוראים יש מאין כי באמת הוא אין רק האור הוא זה המאיר כאן תדיר. על מנת שהחושך יתקיים תדיר אנו צריכים לברוא אותו בכל יום מחדש כלומר כל יום לא לראות את האור ,כל יום כל היום להימנע בעצם מפעולת הדלקת האור זהו מאמץ מחשבתי עם נזק תודעתי ורגשי לא קטן.
אנו בוחרים בין מודע ובין שלא מודע לראות את החושך או לחילופין לא לראות אור, החושך נראה רק בעיני מי שחוסך מעצמו ראייה מזוככת ופנימית יותר ,החושך נראה רק בעיני מי שבוחר לתת לו קיום ולתת לקיום הזה להשפיע עליו זה בהחלט נכון שבכדי לראות את האור צריך לבצע פעולת "הדלקה" כלשהיא אבל עצם העובדה שכאשר אנו מדליקים הוא מופיע מראה לנו שהוא היה שם גם קודם ושיכלנו לתת לו להופיע גם קודם לכן, לו רק היינו מדליקים ועוד הוא מראה לנו שיש בכוחו להעלים את החושך ולגבור עליו כי לעולם גובר ה"יש " על ה"אין".
את האור אנו לא בוראים אלא רק מאפשרים לו להופיע, כלומר האור הוא מעין חומר גלם וכשאני נותן לו להופיע הוא מאיר אני משתמש בכוח הגלום בו ,בתכונותיו להאיר ומוליד ממנו הארה או ראייה.
את החושך אנו מפיקים על ידי כך שאנו לא מאפשרים לאור להופיע ,כלומר מונע מהיש להופיע וממילא מופיע האין לא מבצעים את פעולת "ההדלקה" וממילא שרויים בתוך העלטה. החושך אינו דורש שום פעולה מאתנו כי הוא אין אני לא באמת פועל כאן במשהו,נהפוך הוא אני מונע עצמי מליצור משהו ,אני רק משהה עצמי בתוך האין ומאפשר לעצמי לא לראות ,אני פשוט בתוך החושך ומי שבחושך איך יראה? ההימצאות באור בין פיזית ובין תודעתית מאפשרת לנו לראות ברור,לזהות דברים שהיו נסתרים מעיננו בחשיכה,האור מאפשר בהירות מחשבתית וראייה ברורה החושך פשוט מסמא אותה.
סומא נחשב כמת כי אין חיים במקום שיש בו אין ולכן שומה עלינו לבחור היטב את מקור חיותינו.
בכדי ליצור המשכה של יש מאין זה דורש מאתנו להמציאו ולקיימו באופן תמידי כל העת כי אנו אלה שנותנים לו את החיות , לבד הוא לא מתקיים כי בכוונה הבסיסית והמהותית שלו הוא בעצם "אין". להבדיל כמו העולם שה' ברא. ה' ברא את העולם יש מאין ובגלל שבמהותו הוא אין הקב"ה נדרש כביכול לברוא אותו בכל יום מחדש "המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית" הבריאה הבראשתית שנבראה חוזרת על עצמה ונבראת מחדש על פי כך בכל יום יום.
היא מתוחזקת רק מתוקף הכוח שה' נותן לה כי במהותה כאמור היא אין ולכן על מנת שתברא ותתקיים היא חייבת את התערבותו של ה'. כך גם החושך מתקיים בתוכנו רק כי אנו בוראים אותו מחדש בכל יום בתודעתינו.
חשוך כאן,מישהו יכול להדליק את האור?
אבל אם נשכיל להבין שהוא במהותו "אין" ,הוא בעצם רק היעדר ראייה של הימצאות האור האלוקי נוכל פשוט להפסיק לברוא אותו ולתת לו חיות. קיום החושך הוא למעשה "תעתוע ראייה" ,שיבוש הראייה הנכונה, זה שאתה רואה בצורה לא ברורה לא אומר שכך נראה במציאות האובייקט ,החושך הוא פיקציה הוא המקום בו הדימיון מתחיל לעבוד שעות נוספות וכל קשר בין האופן שבו אתה רואה את המציאות למציאות כהוויתה הוא מקרי בהחלט, כשאנו בחשיכה מקבלים האוביקטיים לעיתים משמעות אחרת בעיננו כך שנדמה לנו שחפץ אחד עונה להגדרה מסוימת בעוד שהוא במהותו עונה על אחרת ,זה מצוי הרבה בקרב ילדים שבחשיכה הדימיון שלהם נובע והנעלים הפזורות בחדר נראות כשתי מפלצות עם חורים בעיניהם.
כשאדם בחשיכה הוא עבד לדימיונותיו ולפחדיו הוא אינו מסוגל לראות אחרת או להאמין שקיימת אפשרות כזו. וזה בגלל שהסכיל מתוך סכלותו לייחס לחושך מהות קיומית שאיננה שייכת לו.
הוא ברא במו ידיו ואם תרצו עיניו את החושך שלו. זאת ועוד החושך שבגלל שהוא במהותו אין מפגיש אותך עם האין, בחדר חשוך לא רואים כלום כי מה שיש שם זה כלום ,יש שם חושך וחושך הוא אין ,אני רואה כלום רואה בעצם את מהות החושך ,את האין. לעמת זאת האור הקיים בחדר מאפשר לך לראות את ה"יש" כי הוא במהותו "יש" ,מפגש עם האור הוא מפגש עם הראייה הנכונה שמראה לך באמת את מה שקיים החושך לעולם יראה כלום למרות שיש גם יש ..(תרתי משמע).
וכל עוד יחיה האדם את החושך בתוכו ויתחזק אותו הוא גם יחיה אותו ויחוש בו. הוא ימקד מבטו במה שאין כי זהו החושך בטבעו ובמהותו אין גמור . מה שבאמת הוא בגדר "יש" זהו רק האור , והאור הזה מתקיים כל העת גם ללא צורך בתחזוקה שלנו אלא מעצם היותו "יש". ובכל יום מחדש הוא מוציא מהכוח אל הפועל ופועל את ביטויו במציאות .
שנזכה בכל יום לרצות להדליק את האור ,לראות אותו ולייצרו בחיינו.
אלחייאני ענבל M.A/ מטפלת מוסמכת בNLP, מינדפולנס ודימיון מודרך.
