אנשים -אנחנו עיבדנו את זה !!!

אנשים, אנחנו עיבדנו את זה.

הם עומדים שניהם על במה אחת, כה רחוקים וכה קרובים יחדיו מחובקים והתוכן של המילים מחבר ביניהם וממיס את כל המסכים.

פשוט מאחה אותם, את שברי ליבם וליבנו במקומות השסועים ומאפשר למילים לגעת גם מבעד למה שלא רואים.

ועומד שם קהל גדול ומגוון שמריע כל העת, כל הזמן, מוחה דמעה, מתרגש וצועק עמוק בתוך הלב

האבא הזה - הוא אבא של כולם.

כך נראים ההופעות הללו המשלבים בין קודש לחול, בין מי שחרט על דגלו דת לבין מי שאל ה"חופש נולד".

בין לבוש דתי אותנטי לבין זה התל אביבי...

ואתה צופה מהצד ומשתאה איך קורה באופן כל כך טבעי החיבור הזה?

התרגלנו לזה... הולכים להופעה ושניהם יחד על הבמה... אבל מאחורי הקלעים כנראה ואפילו בטוח שעשינו כאן עבודת פלאים.

השכלנו למצוא שישנו מכנה משותף ביננו לבין מי שאינם ביננו.

בין דתיים לחילוניים, בין חובשי הכיפה לגלויי הראש, בין תפיסות שונות ואפילו סותרות.

הפנמנו ועיבדנו נכון מאוד את ההבנה כי כולנו עם אחד שמורכב משכבות ורבדים אבל בעומק של כולנו ישנו מקום השמור לאלוקים.

אם בעבר מוקדשת היתה הבימה המוסיקאלית לזמר אחד בלבד,  אם בעבר ההופעה היתה מיועדת לקהל חד גווני היונק ממסורת אחת או חובב את ה"אנטיות" מחד,  אם בעבר היה קל ופשוט להקשיב לתוכן המילים ומיד להבין מי הם המשוררים ומיהם הזמרים.

הרי שהיום התקדמנו – הבמה שייכת לשניהם, הבמה המוסיקאלית כבר כמה שנים גאה לייצג את כל חלקי העם -דתיים וחילוניים כאחד והשיר המתנגן לו מצליח לבלבל איזה זמר עלינו להלל,

ואז פשוט מעיפים מבט ורואים שעיבדנו את זה – אנחנו פשוט נהיינו לעם אחד.

שאת המנגינה שלו אי אפשר ולא ניתן להפסיק... יושב בשמים ישחק כי הוא רואה שהפנמנו את המסר שאין תורתו שייכת לפלג אחד של העם בלבד וכי היא מעוררת רצון ותשוקה גם בקרב הקרויים רחוקים.

מה שלא נעשה עד כה  במילים ובהסברים עשו הלחן והשירה הבוקעת רקיעים, הם עזרו לנו לאחות קרעים, להרגיש תוך כדי ניגון שהרצונות שלו משותפים, שבפנים עמוק אנחנו אוהבים, שכולנו רק להיגאל רוצים, שהאמת הפנימית שלנו משותפת ורק אליו כוספת.

והלב נקרע לשניים – לראות את שניהם על במה אחת ולהבין שהמשיח רחוק מכאן מרחק פסיעה אחת.

עיבדנו את זה - מגיע לנו מחיאות כפיים!!!

ענבל אלחייאני M.A.

מטפלת מוסמכת בNLP ודמיון מודרך

כותבת ומרצה בתחום