ראיתי כוכבים שמאירים את העולם ועם הזמן נעלמים.

ראיתי כוכבים שמאירים את העולם – ועם הזמן נעלמים.

זוהי שורה משיר, אבל השורות הבאות אשר יובאו כאן יחשפו את תוכנה המהותי והמעמיק.

העולם כולו במה וכולנו שחקנים בו, כך נהוג לומר.

והבמה המוסיקלית הינה דוגמא קלאסית עד כמה הדברים נכונים.

זמרים עולים ויורדים ממנה, שחקנים ויוצרי תרבות לצד מפיקים ובמאים נהנים מגביע התהילה המוגש להם אחר כבוד.

מחיאות הכפיים של הקהל, הדמות והתדמית אשר יצרו בעיני העם, פרסום החוצות לו זכו המעטר שלטי חוצות ומחברות - אשר ידיים קטנות בהן אוחזות. כל אלו ועוד נטעו באנשי פופ אלו את התחושה שהמשמעות והחיות האמיתית לקיומם - בדעת הקהל תלויה.

הם עבדו שעות נוספות בלהקשיב לרחשי הקהל, ייצרו את השירים שאל ליבו יחדרו ואשר בשפתו ידברו, הם לא עצמו עין עד שהיה להם ברור כשמש שההופעה הבאה שלהם תהיה עוד אחת מסדרת ההופעות הבלתי מנוצחות והבלתי נשכחות.

הם לתומם חשבו שמרצים הם את הקהל העומד מולם אך את עצמם הם ריצו דרכם.

לאט לאט ומבלי להקדיש לכך מחשבה הם הפקירו את המשמעות לחייהם בידי קהל שכל העת התחלף.

יותר מאשר הקהל היה זקוק להם הם היו זקוקים לו.

הם עשו כל שעשו על מנת לספק לעצמם חיות תמידית ומתמשכת, אך לא השכילו להבין כי הקהל של שנות ה-70 וה-80 שהריע להם בשעתו כבר לא פוקד במות והופעות כי בכל זאת חלפו מאז כמה דורות.

הוא הוחלף בקהל אחר המריע באופן טבעי לכוכבי זמר אחרים.

וכך קרה שעם היעלמותה של התהילה נעלמו גם הם מהבמה.

והם אותם כוכבים עם התובנה המכאיבה נותרו, עם חוסר החיות לחייהם, את רגליהם לביתם פילסו.

בצער רב וביגון קודר נשמט המיקרופון מידיהם ובעל כורחם אל כוכב פופ צעיר ותוסס הועבר כשתוגה, בלבול ותסכול מעטרים את פניהם.

אוי לנו מה עלה בגורלם? כל יום שעבר מאז ירידתם מהבמה היה קשה מנשוא, ריקנות ותחושת אובדן ערך עצמי עיטרו את קירות ביתם ויש שכך מצאו את מותם.

פסקו מחיאות הכפיים שבעבר סיפקו להם את ביטחונם העצמי וטרפדו את דימויים בעיני כולם, פסקו הפרסומות בשלטי חוצות אשר המחישו להם עד כמה הם נחוצים בעולם, פסקו מלהריע להם ולבקש מהם חתימה משל היו כוכב נדיר שכמוהו טרם נברא.

צא ולמד מה התרחש כאן מאחורי הקלעים... מדוע כוכבים מאירים עם הזמן נעלמים?

אם חשבת לתומך שאתה "כוכב" שכל מטרתו לסלסל בקולו או לרקוד לצלילי החליל של הקהל המריע לו - טעית.

ובה בעת את המשמעות לחייך בידי האחר הפקרת.

חיים עם משמעות הם חיים המסוגלים לייצר את תחושת החיות שבתוכי.

השאלה היא מי מעניק משמעות לחיי הינה שאלה מכריעה משום שהיא זו שתקבע לבסוף אם חיי יהיו מלאי חיות ואם לאו.

מי שלתומו הפקיר את נתינת המשמעות לחייו בידי הסביבה וטרח הרבה על מנת לזכות בכבוד, בשם, בתפארת ובתהילה, יגלה לבסוף שכל יום מחייו שעבר קירב אותו אל סופה של מכסת הכבוד לה ציפה.

ונותר הוא ללא התהילה וההערכה הסביבתית .

מכאן ואילך לאחר שירד מאותה בימת כבוד יהפכו חייו לנטולי כל משמעות וחיות ומהר מאוד ימאס בהם.

כי מה שווה כוכב ללא אור הזרקורים שאליו מופנה?

מה שווה כוכב אם תמונתו בשלטי חוצות לעיני כל איננה נראית?

מה שווה כוכב אם לא מרעים לו מי שהיו סוגדיו?

אלא שמי שהשכיל את המשמעות לחייו להעניק בעצמו לעצמו ואינו נתלה בסובב, הרי שזכה שכל אימת שחי כאן חייו היו יצוקים ומתובנה זו יונקים: שהוא אחד יחיד ומיוחד והוא משמעותי בעצם נוכחותו.

חיים עם משמעות - זה להיות משמעותי בעיני עצמי, זה לחיות מתוך חיות אמיתית שאיננה תלויה בהילה ובתהילה הסביבתית.

זה להרגיש "כוכב" אמיתי מלא בתוכן פנימי ומהותי, כוכב כזה שלא מחזיק בשמים בגלל מחיאות כפיים אלא בזכות ההתעלות הנפשית והעוצמה הפנימית שלהן זכה בגלל עבודה עצמית ועצמאית.

כוכב כזה מאיר את העולם באופן תמידי ואף פעם אינו נעלם, אדרבא גם שאיננו כאן הוא חי ועודנו קיים.

ענבל אלחייאני M.A.

מטפלת מוסמכת בNLP ודמיון מודרך

כותבת ומרצה בתחום.