יש אנשים עם לב של אבן
בס"ד
יש אנשים עם לב של אבן
לב של אבן או אבן מהלב.???
"והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר "(יחזקאל,ל"ו).
"יש אנשים עם לב של אבן ויש אנשים עם לב אדם "כתב יוסי גמזו .
אלו המילים אשר מעטרות את שיר "הכותל" הידוע. אשר נכתב ערב שחרורה של עיר הבירה לפני 53
שנה.
יום ירושלים נחגג כיום חג לאומי בכ"ח באייר לציון איחוד העיר ולהבאתה תחת ריבונות ישראלית בכ"ח באייר תשכ"ז .
זאת לאחר הקרב על ירושלים.
הקרב דורש הקרבה וקורבנות הוא ממית את החיים ,ולעיתים גוזל חיות מהנותרים והקרובים אשר הקריבו קורבנם לאומה .
מציאות מלחמתית כמו זו שהייתה בששת הימים תמיד תזרע בתוכה גם הרס וחורבן
כשיש חורבן הוא הרבה יותר מאשר סבל לאומי משום שהוא יוצר מציאות משברית גם לפרטים בה.
ולא קלה המלאכה להתנקות ממנה .
במסעו של האדם כאן בעולם חוברים אליו המשברים, הניסיונות, הכישלונות והאכזבות
ולא פעם הוא נדרש להתמודד מול מציאות שתסתור את פניו, שתחתור תחת יסודות הוודאות שבנה עד כה ותהרוס אותם מן היסוד ותגרום לחורבנם.
יש מאתנו שאיבדו את יקיריהם בנסיבות טראגיות ,יש שפקדה אותם מחלה, יש הנאנקים תחת עוני וקשיי כלכלה , יש מי שחיי המשפחה שלו מייצרים לו מכאובים נפשיים ללא הפוגה..
ולמעשה עוד טרם קימת האדם ממיטתו ממתינה לו מכסת המשברים לאותו היום. ומשחרת לפתחו.
לעיתים מחוסר יכולת להכיל את המציאות המשברית ואת הכאב והסבל הנלווים לה מפתח האדם מבלי מודע מנגנון הגנה המכהה את חושיו .
מנגנון זה הוא "לב האבן" -אליו נכנסת כל חוויה משברית מבלי שעובדה רגשית, מבלי שהקדשתי לה זמן וניסיתי להתמודד עימה ..
לב אבן הוא לב אטום וחסום שהוכהה מעודף תחושות ורגשות ..
אם אני לא מבין מהי מהותו של המשבר אשר הגיע לפתחי, אם אני לא חותר להבין את המטרה שלשמה הוא הגיע.. הרי שאני מתמקד בתחושת הכאב העצומה, עסוק בכעסים ובסבל שהוא המיט עלי ,וחי כל העת בבלבול ,ספק וחרדה נוראיים .
שלל התחושות הללו מצטברות ונערמות במשך הזמן ל"אבנים" בלב.. וכל משבר נוסף מתורגם בליבי לעוד "אבן" יצוקה, קשה ומכאיבה. אבן שאין לה הופכין.
ואני נושא אותם עימי עד שהלב שלי הופך מלב בשר ללב האבן.
היכולת להכהות את חושיי, להגיב במעין תגובה רגשית ורגעית למתרחש ולהימנע מהכלתו של המצב היא טבעית ומאפשרת את הישרדותי.. אך לטוח הארוך היא יוצרת בי עומס רגשי רב מידיי שלאורך זמן לא רק שלא אוכל להכילו אלא שאאבד את יכולתי הרגשית והאמפטית לכל המתרחש סביבי.
והדבר נעוץ בחוסר ההבנה הבסיסית כי המשברים הם אותות עבורנו שסטינו מהדרך. לעיתים הם נועדו להביא אותנו אל מקום גבוה יותר המאפשר לנו ראייה פנימית, זכה ועמוקה יותר של המציאות.
משברים לא נועדו בכדי שנמצא להם פתרונות מעשי ידי אדם ונמשיך את חיינו לצידם.
כי זה פשוט לא מתאפשר !!! ומה שנותר זו רק תחושת כאב חדה וסבל נוראי שאין לי כלים רגשיים להכילו ושהשכל חדל מלהבינו ולקבלו.
המשבר לא נועד להכאיב, הכאב הינו תולדה שלו.. הוא נועד לעורר אותי ודווקא לבשר לי כי אני יכול וצריך להגיע למקום אחר .
השכול מביא עימו שכל, התפכחות ויוצר הבנה עמוקה על המציאות סביבי שספק אם שכנה שם קודם.
והאבל – גם הוא מביא עימו את ה"אבל"BUT)) הגדול הוא שם סימן שאלה ענק ומערער דפוסי מחשבה מקובעים שאימצתי עד כה.
הכל היה נכון לי, ברור לי, תחת שליטתי עד שהגיע אותו ה"אבל" וערער בנקל מגדל קלפים שעמד על תילו שנים.
רק כאשר עוברת החוויה הרגשית עיבוד נפשי נכון ועמוק שאליו מתלווה ההבנה אודות מטרת המשבר רק אם נשכיל לגעת בכאב מתוך אמונה, רק אם לא נחשוש להסתכל לו בעיניים ולראות את הטוב המסתתר מאחוריו.. רק אז יוסרו האבנים שיצרנו בליבנו ונתפנה להכיל מבחינה רגשית כל מציאות משברית.
תתרחש הרגשת שחרור פלאית והמון תובנות אודות מהות חיי ימלאו את ישותי, זו הרגשה של "ירדה לי אבן מהלב ".. הכאב הנפשי החד שמקודם איים על שלוותי וקיומי יעלם כלא היה ואני יוצף שמחה ואושר אמיתי פנימי שכל מי שיפגוש בי לא יעלה בדל מחשבתו כי הרגשתי זו היא תוצר המשבר שחלף על פניי..
גם בעת כתיבת שורות אלו לדאבוננו ישנם אנשים שמרוב מצבור המשברים, הקשיים והמכאובים לא השכילו לרדת אל עומקם של דברים ומתהלכים עם לב עמוס אבנים – לב של אבן ויש מי שהשכילו לראות בכל משבר דווקא את "קול המבשר" והסירו אבנים מליבם והשיבו לעצמם את "לב האדם".
אין כוונת המאמר להפחית מעוצמת הטראגיות של אלו אשר הקריבו יקיריהם, אלא מעורר כיווני חשיבה אחרים אודות התנהלות עם מציאות משברית.
ענבל אלחייאני
מטפלת מוסמכת בNLP ודמיון מודרך
כותבת ומרצה בתחום.
