ההתעסקות המופרזת במצב הבריאותי של הגוף הינו פועל יוצא של הרצון הבסיסי של נפש האדם לחוש משמעותית וקיימת.כאשר אדם תולה בטעות את תחושת קיומו הבסיסית ואת חיותו בחיי גופו מתעורר בו הפחד לא להיות בריא שאולי בעצם אי תקינות בריאותו תוביל אותו ביום מן הימים גם לאי קיומו.
אדם בעצם חי אבל לא מרגיש בכך וזאת לא בגלל שאינו חי באופן פיזי אלא משום ובעיקר שאינו מרגיש את החיות שבחייו ותולה אותה כאמור בחיי גופו ובבריאותו.את בעצם בריאה אבל לא חשה בכך את בעצם חיה ונוכחת ובעלת חיים אבל חשה שחייך אינם חיים.כך שגם אם גופך בריא והוא אכן כזה עדין רחוקה הדרך לחוש בכך באופן מהותי.
בדרך מוטעית חשבת שהדרך לדאוג להרגשה זו היא לוודא כל העת את תקינות גופך בעוד שהדרך הנכונה לכך היא להבין כי תחושת הקיום הבסיסית אותה את מחפשת קיימת דווקא בנפש המקנה חיות לגוף ולא בגוף עצמו כאשר תזכי להתהלך בעולם מתוך תחושה שאת ברייה /בריאה ייחודית ומיוחדת ממילא יבואו לידי ביטוי יכולותייך שיאפשרו לך לחוש בנוכחותך בעיני עצמך ולא תזדקקי לאינדיקציה שאת קיימת ע"י בדיקות חוזרות ונשנות או ע"י שימת לב מוגזמת לכל רחש בגופך.
כשאת תביני שאת בריאה (של הבורא) את גם תרגישי בריאה. והגוף יבצע את המוטל עליו ויפיק עבורך את המירב שיכול שכן את יכולתו לחיות באופן בריא הוא מקבל מתחושת החיות שהנפש מספקת לו.