אני נשואה ואם לשלושה וחשה שאני נותנת ומעניקה לסביבה מעבר ליכולותיי וכוחותיי אך לא מקבלת תמורה בחזרה. הסביבה מנצלת אותי ומרגישה לי כפוית טובה. התובנות הללו גורמות לי לרצות להיות לבד ולא להרבות בתקשורת מה עלי לעשות?

כל דבר שנמצא כאן בבריאה נמצא במינון הנכון לא יותר מידי ולא קצת מידי.זוהי בעצם נקודת האיזון המאפשרת להרמוניה הטבעית להתרקם כאן.ומכן ראוי שנלמד גם על אופן פעולתנו, כשאנו מרגישים שאנו מבצעים פעולה מעבר לכוחות וליכולות שלנו זה אומר שהיא לא נובעת ממקום מזוכך מספיק.שכן מטרת הנתינה היא לא להפוך אותי למרוקן אנרגטית או לטעת בי תחושת ניצול.

לכן חשוב לדעת מדוע על אף המחיר אותו אני משלם אני בוחר לנהוג כך? יתכן שיש בי רצון להערכה מצד החברה או לרצון שהם יראו אותי כמושלמת ולכן אם אני מבצע פעולה אני עושה זאת גם מעבר ליכולות שלי כך אני מבטיח את תדמיתי החיובית בעיניהם ואת הערכתם כלפי.

הרווח הזה הוא זה המניע אותי לפעולה ומאחר שהוא סמוי מעיני ונמצא רק בתת הכרתי הרי שכלפי חוץ אני מזהה רק את התנהגותי היוצאת מגדר הרגיל ומצפה לתמורה מהסביבה עבורה וכשזו לא מגיעה אני נוטה לכנות את האנשים סביבי ככפויי טובה, בעוד שזו הייתה בחירתי לצאת מגדרי ולתת מעבר למסוגלויותיי.הפער בין הנתינה שלי לקבלה מוביל אותי למסקנה שעדיף לי לבד בעוד שהנכון הוא שתיתכן תקשורת מפרה וחיובית אם לא ארגיש צורך להיתלות רגשית בסביבה, כלומר אם אלמד לספק לעצמי את אותן תחושות הערכה ושלמות שעד כה הטלתי על הסביבה לספק לי.ולכשזה יקרה אוכל לתת במידה הראויה לי שכן אני לא נותן על מנת לקבל וזה ימתן את הנתינה ויאפשר לי הסתכלות חיובית על הסובב וייטע בי את הרצון לתקשר ממקום אמיתי ונקי הרבה יותר.