לא תמיד נכון להאיץ תהליכים .
התהליך מטבעו בנוי בצורה הדרגתית וכל שלב בו הוא נחוץ וחשוב. וכך גם בתהליך ההחלמה שאת עוברת.
נכון שזוהי חופשה כפויה אבל אם תרפי מהעיסוק "מתי זה יגמר" ותאפשרי לעצמך לשהות בתוך העצירה הפתאומית הזו שנכפתה תזכי לגלות את עצמך -בעצמך.
למעשה כל עצירה מחייבת התבוננות ,את ודאי מכירה את התחושה של עמידה ממושכת בפקק מבלי יכולת התקדמות. בזמן הזה מתאפשר לנו להתבונן לעיתים בעצמנו ,או מסביבנו
לעבד מחשבות או תחושות שחלפו בנו קודם... מה שלא היה קורה אם תמיד היינו בנסיעה.
כשעומד הזמן מלכת אנו עסוקים בלהתבונן פנימה אל תוך עצמנו ומהמקום הזה עולות תובנות .
אנו מורגלים לברוח מעצמנו .לחשוב שכל חיינו מתחילים ומסתכמים בכמה נפעל וכמה תפוקה ניתן... אבל מסתבר שהגוף והנפש דורשים את שלהם.
ומבקשים לעצור ,להתבונן ימין ושמאל ,להפיק לקחים עמוקים יותר על עצמי -זהותי ומהות תפקידי ואחרי שהאזור הזה בטוח אנחנו יכולים להמשיך לחצות בבטחה את הכביש הסואן של החיים.