שובי נפשי -איך עושים זאת הלכה למעשה?
בתוך כל נפש יהודית ישנה כמיהה עזה ,השתוקקות עצומה ורצון בלתי נדלה לשוב אל תוכיותה ומהותה. רק שהמצב הטבעי איתו הגענו לכאן הוא לא של פנים אל פנים אלא של אחור באחור כלומר מצב בו האדם לא מחובר אל פנימיותו, במצב כזה הנפש איננה מאוזנת ומכילה בתוכה המון קונפליקטים הנובעים מההגנות שאדם שם לעצמו כי טרם למד את עצמו, טרם למד לחיות את מי שהוא. ההגנות הללו משמשות אותו ביחסים שלו אל מול עצמו ואל מול סביבתו כך אדם נע בין רצון לעשות כרצונו ובין רצון לעשות את רצון הסביבה, בין הרצון להראות חזק וכל יכול כלפי חוץ לבין הרצון להסכים רגע להכיר בחולשותיו ,בין רצון להיות מלאכותי לבין הרצון להיות טיבעי.
ההתנהלות היומיומית בתוך הפער בין הרצוי למצוי משכיחה ממנו את העיסוק בשאלה מיהוא ולשם מה הוא בא לכאן,ובגלל שסיבת קיומו כאן היא תכליתית גרידא ובגלל שיש לו כאן תפקיד ושליחות שרק הוא יודע וצריך לבצע הרי שמלמעלה רומזים לו באמצעות משברים,סיטואציות או מציאות שטופחת לו על הפנים שהוא סוטה מהדרך,פונה בפנייה הלא נכונה.
הרמיזות הללו הן קריצות עדינות ודקות מלמעלה שאם נקשיב להן נוכל להיות בתהליך תשובה יומיומי בגלל שהן דואגות ללוות אותנו על בסיס יומיומי.
כל מה שאדם שומע/לומד/רואה הכל זה רמיזות קטנות שקוראות לנו לחשב שוב מסלול מחדש ,לשוב אל עצמנו אל המסלול שלנו על מנת שנוכל לבצע שליחותינו. והן כ"כ עדינות משום שאם הן יהיו מודגשות לנו מידי נאבד את יכולת החזרה בתשובה מתוך בחירה.
מה רמוז במילה רמז??
אז בכדי שנתעורר לתהליך התשובה מתוך תובנה עצמית ולא מן השפה אל החוץ ,כדי שתשמר הבחירה וכדי שבמקביל כן נוכל לדעת מהי העבודה שמאתנו מצופה אנו נרמזים במהות המילה רמז.
ר- מסמלת את הראייה,כל סיטואציה שאדם רואה וער אליה או נחשף אליה באה להאיר אצלו את אותם חלקים בנפש הדורשים תיקון ,אדם לא סתם נתקל במראות מסוימים כפי שנאמר: "הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין"- אם בדיוק באותו הרגע שבאת להקריב קרבן עמד מול עינייך המראה הזה זה לא במקרה,זה נועד בכדי שתבדוק אצלך איזה חלק בנפש שלך המראה הזה בא להעיר או להאיר וזאת על מנת שתהיה לך ההזדמנות לתקנו.
ז- המראות שאנו נחשפים אליהן מעוררות אצלנו גם זכרונות קדומים,המוח הקושר מתרגם כל אירוע לחוויה ושומר את כל פרטי האירוע כולל קולות,צבעים,ריחות,אנשים ואף את הפרשנות שלי שהיתה לי באותה העת בו נחשפתי לאירוע וכל אירוע כזה נקשר גם הוא לקודמיו כך שכאשר אני רואה סיטואציה מסוימת זה מעורר אצלי זכרון קדום,זה פוגש בי ומפעיל אותי במקומות חבויים אצלי בנפש ותמיד עולה בי שאלה גם אם זה ברמה הלא מודעת – "מה זה מזכיר לי"? או "איפה זה פוגש אותי"? וזה בוודאות פוגש. ההוכחה לכך היא שכאשר אני רואה מראה מסוים הנפש שלי מגיבה אליו בתוכי,הרגש ננגע ומשהו קורה גם לי ברמת החוויה ואם נהיה בהקשבה מלאה למה שזה מעלה בי הרי שפתחנו את הפתח לכניסה פנימה, אל התוך שלנו,אל ההזדמנות לתיקון.
מ- זהו שלב המעשה ,לאחר שראינו ולאחר שהתעורר בנו הזכרון הפנימי שעלה כתוצאה מההקשר בין הראייה לבין אירועים קודמים שנצרבו אצלי מגיע השלב של השינוי,אני כבר נוקט בפעולה שונה הלכה למעשה. בשלב הזה אני כבר ער למה שרמזו לי עושה את העבודה הפנימית הנדרשת ומאפשר לעצמי להיטב דרכי. אז שלושת השלבים שעלינו לעבור בדרך לתשובה פנימית ועבודה עצמית רמוזים ברמז במילה רמז. גם אם זה לא בסדר הנכון-כי זה הרי ברמז.
וכאמור במהלך כל השנה כולה ואם תרצו במהלך כל החיים כולם ה' שולח לנו רמיזות, לא משאיר לנו שום הזדמנות להיות ולחיות בלי עבודה פנימית ,בלי אופציה לתיקון.
רמיזות, לא דרך רמיזות ,דרך אמירה לא מפורשת היא כאמור זו המאפשרת מרחב פרטי ואישי לתיקון מתוך בחירה, מתוך תובנה פנימית שכך זה נכון לי יותר. תוכחה כזו עדינה שבאה רק בדרך רמז, שאם רוצים בקלות גם ניתן להתעלם ממנו מעמידה אותנו במבחן, במבחן החיים האם אנו באמת בוחרים בחיים האלה לחיות את עצמנו? האם אנו באמת חפצים בתיקון שלשמו הגענו לכאן? האם אנחנו באמת רוצים ומוכנים לעשות את העבודה הפנימית הנדרשת מאתנו? ורק מי שביננו שיסכים להטות אוזן לאותו צליל דק של הרמז יזכה בפענוח שלו ובמה שבאמת הוא בא לרמוז עליו.
לסיכום, מבקש הרמז מאתנו לקחת אחריות, למצוא את התשובות האמיתיות עליו הוא בא לרמוז ומשם לשוב אל עצמנו, משם להשיב את הנפש אל מקומה. שובי נפשי-למנוחתי.