הכל על רווקות מאוחרת ..

תופעת הרווקות המאוחרת כבר מזמן חוצה, וממשיכה לחצות, מגדרים וגילאים, והאמת היא שהסיבות לה רבות ומגוונות, והטיפול המקצועי אשר יכול לתת מענה מחייב לנבור בכל עניין לגופו. אך יחד עם זאת ניתן להצביע על כמה סיבות ברמת המאקרו, שיתכן מאוד שהמתמודדים עם התופעה ימצאו בהן מזור לאתגרם.

1. הסיבה הראשונה–דימוי עצמי שלילי. כשההסתכלות שלי על עצמי היא שלילית, ואני חש חסר ערך בתוכי ולא ראוי לאהבה, אני מסגל לעצמי הסתכלות השוואתית, כלומר מודד את עצמי כל העת ביחס לאחרים, כשידי על התחתונה בכל ממד השוואתי כלשהוא.העולם שלי נחלק באופן דיכוטומי למוצלחים וטובים, ולמי שאינם כאלה, ואז אם יש מישהו שרוצה בי – תת המודע שלי מיד מסמן אותו כלא יוצלח, ואז אני מסרב לקשר עמו, כי אני רוצה דווקא מאלה המוצלחים, שאינם כמוני. זה ייתן לי הרגשה של שווה בין שווים. כך יוצא שאני חפץ דווקא במי שלא רוצה אותי, וגם אם אשיג ממנו "כן" – שוב אדחה אותו מעל פני.הפתרון ללופ הזה היא ההבנה וההפנמה שערך עצמי לא נבנה בגלל מה שהאחר אומר או חושב עלי, אלא מתוך פנימיותי וההכרה העצמית שלי בכל התוכן שבי. מתוך כך, איכות האהבה שאקבל מבחוץ והרצון של האחר להיות בקרבתי הם פועל יוצא של האהבה וההערכה שאני מעניק לעצמי, מתוך עצמי. זה כבר יזמן אלי את מי שאני רוצה לזמן לחיי.

המחשבה השלילית שלי על עצמי נובעת מכך שאני מספר לעצמי שאני הוא סך כל חולשותי, כאילו כל האיכויות שלי מובנות מאליהן, ואם אני הוא רק אותו אדם לא שווה וחלש – אני מפחד שבן הזוג יגלה זאת עלי, מפחד מהחשיפה ששומרת ומגינה עלי מפניו. אני מפחד לחשוף את עצמי אל עצמי ואל כל אותם מקומות אפלים בתוכי, ומפחד עוד יותר מכך שבן הזוג שלי ייחשף אליהן.מלבד זאת, אני חושש גם מהגילוי שלי אודותיו, שהרי אם אני סך החולשות שבי – הרי שגם לזולת ישנן כאלה, ואני מעדיף שלא להיתקל בהן.כך או כך, אני נמנע מכל היקשרות לאחר שתוביל למערכת יחסים ממושכת עמו.הפתרון ללופ הזה הוא ההבנה שאני לא רק סך חולשותי, והחולשות שלי אינן מגדירות אותי באופן מלא. אני הוא אותו אחד שנושא בחובו חולשות, לצד חוזקות ויכולות שראוי לתת גם להן במה. ההבנה הזו תאפשר לי להביט בעיניים חומלות על חולשותי, ומתוך כך לא להירתע מכך שהן נחשפות, לא בפני ולא בפני הזולת, ואף להביט ממבט חומל גם על חולשות הזולת, ולקבלן, כי זה "כל האדם".

2. הגדרת הזולת כפועל יוצא של הגדרת הזהות העצמית שלי - לעיתים אני מגדיר את הסביבה בתוכי באופן הכללתי, ונעזר בעיוותים שתת המודע לוקה בהם לשם כך. כלומר: להכליל אנשים תחת הגדרה של "אינטרסנטים" או "תלותיים", או לחילופין "חזקים".זהו אקט שתחילתו נובעת מההגדרה שלי את עצמי קרי אם אני תופס עצמי כחלש ולא יוצלח אוטומטית כל שאר הסביבה נתפסת בעיני כחזקה ומוצלחת, כך שאני חש מאוים מאוד בקרבת של אחרים, וכל קשר ביני לבינם מאיים במידה כזו או אחרת על האני שלי. 

כל רצון במגע הוא התאבדות לשמה, מקרי בהחלט וודאי שלא מתוך כוונה תחילה.דוגמא נוספת: אם אני, כדי לקבל הערכה וביטחון, הופך את האנשים סביבי לתלויים בי, ואז תלוי בתלות הזו שלהם בי – אני גוזר על עצמי אוטומטית מצב שבו אהיה כל העת מענה לצרכים שלהם ממני, כי רק כך, כשאני רואה אותם כתלויים בי, אני חש מוערך. 

רק שזה דורש ממני לשלם מחיר כבד של מחיקת העצמי, ואני לא מצליח, בתוך מורכבות כזו, להרגיש את עצמי, כך שאין לי עניין להתקשר לבן זוג שיהיה תלוי בי כל העת, ובקשר שלנו אאבד את עצמי...ועוד בהקשר הזה - אם אני נמנע מאינטראקציה עם אנשים, כי זה עונה לי על הצורך בביטחון, הרי שהסיבה העיקרית שבגינה כן אבחר לתקשר עמם תהיה רק אם אני נזקק למשהו מהם, וכפי שאני פועל מולם – כך אני חושב ואף אראה שהם פועלים מולי. הם כאן רק כשהם צריכים אותי. ואז אני חש שאיש מסביבי אינו רואה אותי, אלא רק מה שיכול לקבל ממני, וראייה כזו כאמור לא מזמינה רצון במערכת יחסים מורכבת.הפתרון ללופ הזה הוא בהבנה שהראייה שלי את עצמי משפיעה מאוד על האופן שבו אראה את הזולת ואתקשר עמו. לכן אם ננכס ראייה חיובית שלנו על עצמנו, נוכל לראות באור הזה גם את הזולת, מה שיוליד בהכרח רצון להתקשרות עמו.

3. הסגידה לפרפקציוניזם - לא כל הנוצץ זהב, אמר מי שאמר. לא כל בעלי הביטחון הם באמת כאלה מבפנים, ולעיתים יותר מדי זה לפעמים מעט מדי.פרפקציוניזם, או בהגדרתו הרצון לשלמות, הוא אסטרטגיה לספק לעצמי את ההרגשה שאני שווה ומוצלח לא פחות מהאחרים. זהו ניסיון נואל להוכיח לעצמי ולאחרים שאני הרבה, אבל הרבה, יותר ממה שהם חושבים, כאילו שמישהו מהם ביקש הוכחות או אישורים לזכאות שלי לקיום כאן.רק שהעובדות לא משנות, וברגע שאני בז לעצמי בתוכי, אני חש שגם הסביבה נוהגת בי כך, ואז אני עסוק כל העת בניסיון להוכיח להם שאני הוא לא מי שהם חושבים. 

זהו מסע ארוך ומתיש אנרגטית, ללא סוף וגם ללא ההרגשה שאני שווה משהו.אצל הרווקים/ות זה יבוא לידי ביטוי בהתמסרות לעבודה או בהקדשת מאמצים למראה החיצוני המבוקש, וייתכן שגם בריצוי. הסיפור שאני מספר לעצמי הוא שאם זה כך כעת – מה יהיה כשאהיה בתוך זוגיות? איך אעמוד בציפיותיו של בן זוגי כל העת? ומה אם יגלה שאני לא מה שגרמתי לו לחשוב שאני?ההתמודדות עם ההר המפלצתי והסופר-מושלם הזה שבניתי מאיימת עלי, ואני בורח מכל מגע וקשר עם מערכת זוגית.הפתרון הוא לאהוב עצמי כפי שאני, ולדעת שאת ההערכה שארגיש בתוכי לא אקבל בגלל שאנשים מעריכים אותי, אלא בגלל שאני מעריך את עצמי, וכפי שאני, עם הנתונים שלי כעת – זה הכי טוב שיש. זה יוריד ממני את הרצון לשלמות, הגם שאין חיה כזו, וייתן לי את היכולת להביא את עצמי אותנטי אל הקשר, לאפשר גם לאחר להיות כזה ולא לדרוש ממנו מעבר למה שמסוגל, יכול, רוצה וצריך

4. הזוגיות בבית הורי - אנחנו יודעים עד כמה החשיפה של זוגיות ההורים השפיעה עלינו רק כשאנו תרים בעצמנו אחר זוגיות וקשר. אכן, לא מן הנמנע שאם נחשפנו למערכת יחסים לא בריאה שהיתה להורינו, היא תשליך על האופן שבו אנו תופסים וחווים זוגיות.בזוגיות שבה הזדהיתי עם אחד ההורים, שנתפס בעיני כחלש, אני אמנע מלגלם את הדמות שכנגד, כדי להימנע משחזור המערכת כפי שהיתה בבית הורי. התוצאה היא נפילה היישר לזרועותיה של אותה דמות שאיתה לא הזדהיתי. זה נכון לשני המינים. כך שעוד לפני שהתמסד הקשר, אני כבר מרגיש שהצד השני כביכול "משתלט", "תקיף", "חזק" – וזה מרתיע אותי.אבל כל עוד לא אשנה את הסרט אצלי בתודעה, אלו יהיו בדיוק אותם האנשים שאזמן לתוך מערכות היחסים שלי, שבהם אני תמיד אחוש ותרן, מרָצה וחלש... אני שומע את עצמי אומר – אם זה כך טרם המערכת, זה ודאי יחריף עם מיסודה, ואני נשאר תקוע.כמובן, יכולות להיות עוד שלל סיבות, וכפי שצוין בראשיתם של הדברים אבחנה מקצועית היא זו שדנה כל מקרה לגופו. אך בחרתי להנגיש את הסיבות האוניברסליות ביותר, ולנסות לסייע ולו במעט למי שימצא את עצמו בהן.

ענבל אלחייאני, M.A., היא מטפלת מוסמכת ב-NLP, מיינדפולנס ודמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום.