הבדלה ויחוד - הדרך להגדרת הזהות העצמית של הילד


16 May

גבולות הם חלק אינטגרלי מחיינו. גם אם לא יצרנו אותם בעצמנו, הרי שאנו מוקפים בהם בכל אשר סביבנו.

הגינה מוקפת בגדר ויוצרת את הגבול בין מה שיש בתוכה ובין מה שמחוץ לה.

ישנם גבולות גם בזמן - חז"ל מציינים כי "עבר זמנו - בטל קורבנו". עד לנקודה מסוימת יש תכנים והגדרות מסוימים, וממנה והלאה יש כבר משהו שונה. כך לגבי חגים, למשל, המובדלים משאר הימים ושבתות.

הגבול הוא בעצם נקודה במרחב שהסדרה מתכנסת אליה.

אם אני מגביל את עצמי בנקודה מסוימת, הרי שיצרתי חיץ בין מה שאני לא לבין מה שאני כן.

הגבול למעשה מגביל, מספק גדר, וזה למעשה מספק לי את ההגדרה שלי, של מה אני בעיני עצמי ומה הסביבה עבורי.

הגבול מורכב משני אלמנטים: הבדלה וייחוד.

הבדלה היא אותן נקודות אשר בהן אני בוחר שלא להידמות לסביבה, ובכך אני מבדיל = מפריש עצמי ממנה. כאן נוצר חיץ ביני לבין כל מי שלא דומה לי, באותן נקודות בהן בחרתי להיבדל.

הבדלה זו עונה על השאלה "מה אני לא?", "במה אני לא דומה לסביבה?". אך היא לא מספיקה כדי לצקת בתוכי זהות נבדלת ושונה, משום שהיא יוצרת חלל. בחרתי לא להיות משהו מסוים, לא להיות חלק מהרכב מסוים.

את החלל הזה ממלא האלמנט השני בגבול, והוא הייחוד.

ייחוד  הם אותם דברים בהם אני מיוחד מהשאר. הוא עונה על השאלה "מה אני כן?", "מה בחרתי לאמץ לתוכי, שבעצם מייחד אותי מהשאר?".

אם בשלב הקודם נוצר חיץ, מעין קו אורכי, הרי שכאן יש תיחום, מעין השלמת הקובייה שבה אני נמצא וממנה אני יוצר תקשורת עם החוץ.

בעזרת שני האלמנטים הללו, של הבדלה מחד ויחוד מאידך, נוצרת אותה נקודה במרחב שבה בחרתי אני להתכנס. אותה נקודה היא אוסף של מה שאני לא ושל מה שאני כן.

אותה נקודה בה אני עומד ומתנהל מתוכה כלפי חוץ, היא למעשה הגדרת הזהות הפנימית שלי.
היא משקפת את התוכן האישיותי שלי ואת הגדרת זהותי.

ילדים אשר לא ברור להם מה אסור להם, לא בונים את החיץ הראשוני בו הם נבדלים מהשאר, ואז נוצר שם חלל המתמלא בכל מה שיש לסביבה להציע לי.

המצב מחמיר עוד יותר כאשר לא נבראה גם נקודת הייחוד שלי בתוך עצמי – במה אני מיוחד ושונה מהשאר? נקודת הייחוד בונה, למעשה, מבנה תלת קווי שבנוי משלושת מלבושי הנפש ע"פ התניא - מחשבה, דיבור ומעשה  המחשבה הייחודית לי, אוסף האמונות שלי, האופן בו אני תופס את העולם והמציאות סביבי יוצרים גם דיבור פנימי וחיצוני אחר, וממילא גם מביאים אותי להתנהגות ולדרכי פעולה שונות. הנה דוגמה לכך: אני חושב שחשוב לשמור על הבריאות, לכן אני מייצר סוג של דיבור שלילי על שיווק חומרים המונעים זאת ממני (אלכוהול, סיגריות, ממתקים), ובפועל אוכל רק פירות ירקות ודברים מזינים. כך ייחדתי את עצמי מאוכלוסיית המעשנים, או השותים אלכוהול, או האוכלים לא בריא.

החלל הנוצר מהיעדר הבדלה ויחוד מזמין לתוך נפש הילד בלבולים, ספקות, חוסר יציבות, התנהגות כפייתית, פעולות ללא חשיבה מוקדמת לפניהן - אימפולסיביות וחיפזון.

ילד כזה מכיל בתוכו סתירות פנימיות - יום אחד הוא שומר על ערכי דת, וביום השני פושט אותם.

כשמדובר בנוער, המצב הופך בעיתי ומורכב – יש קושי גדול בקבלת החלטות ובהגשמת יעדים ובהשגת מטרות, יש חוסר מיקוד ובלבול גדול, משום שאני לא מכיל את עצמי, ובעצם מכיל את הכל בתוכי באותה העת.

חוסר הגבולות המתבטאים בהבדלה הנצרכת מחד ובייחוד מאידך, משבש את הגדרת הזהות העצמית שלי עד שאינני חש בקיומי, ולא ברור לי מי אני ומה תפקידי כאן.

בתוך עולם גלובלי, ההרגשה איומה, כי אני עוד נקודה ביקום כולו, חסר נוכחות וחשיבות.

המצב הזה מביא לתחושות נוראיות של דכאון, חוסר מוטיבציה, חוסר ביטוי ומיצוי עצמי.

על כן גבולות, בראש ובראשונה, יוצרים סדר ותיחום, ולמעשה הם חלק מההגדרה העצמית שלנו.

הם יוצרים את הנקודה שבה רק אנו נמצאים, בתוך אותו ריבוע שממנו אנו מגיבים החוצה.

הגדרת הזהות היא כלי בסיסי למפגש הראשוני של הילד עם החיים ועל כן, הגבולות חשובים כל כך.

 

מה קורה אם לא פעלנו כך עד כה?

ראשית – חשוב ליצור את החיץ של ההבדלה ע"י הדגשה של דברים טריוויאליים שאסורים ויש עליהם הסכמה – כמו לא להכניס את השקע לתקע, זה אסור. שינון של הדברים שבלאו הכי אסורים יגביר מודעות במוח, ולאט לאט יורחב המעגל.

במישור של הייחוד – חשוב לאסוף הצלחות של הילד. אם הצליח בדבר מסוים, לשאול אותו על איזו הצלחה מגיע לך כל הכבוד? מה יש בך שעזר לך להצליח בפעולה זו וזו?

הזיהוי של היכולת הפנימית יגרום לילד להבין שהוא טוב במשהו אחד, שהוא מיוחד במשהו אחד, וזה ייצור את נקודת הייחוד שלו.

ילד הגדל כך, יישא בתת הכרתו תשובה מוחצת לשאלה מי הוא, ולכשיגדל, יזכה בשל כך למיקסום יכולותיו.

ענבל אלחייאני, M.A, היא מטפלת מוסמכת בNLP  ובדמיון מודרך.


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.
אתר זה נבנה באמצעות