אם אתם מדברים על זה,סימן שאתם גם חושבים את זה!

אומרים שהשתיקה יפה לחכמים, קל וחומר לטיפשים (מסכת פסחים). ובמסכת אבות (א', י"ז) כתוב בשם ר' שמעון: "לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה".

אולם, בעוד יש רגעים שבהם השתיקה באמת יפה, ואף מתבקשת, צריך גם לייחד מבט אל כוחו של הדיבור.

נאמר: "ברית כרותה לשפתיים" (סנהדרין ק"ב, מו"ק י"ח), מכאן שלמילים יש כוח ועוצמה חזקה, הן לטוב והן למוטב, ועל כן יש להשתמש בהם בחכמה.הדיבור מביא לידי ביטוי חיצוני את המחשבות שלי, שאותן בחרתי לבטא במילים. הוא גם הוכחה למה שמעסיק אותי מחשבתית.בפסח מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה – הרי זה משובח.

כשאנו מדברים שוב ושוב על אותו עניין, מחדדים, מבררים ומבהירים אותו, הרי שבאותה העת הוא מוצא גם חיזוק במוחנו ובמחשבותינו.

אנשים מדברים לרוב על מה שמעסיק אותם מחשבתית, וכאשר הם מיטיבים לדון במשהו מסוים, ובעלי ידע או תובנות בתחום הזה – זה רק בגלל שהם זיככו אותו מחשבתית והרבו לחשוב עליו.המחשבה היא שלב קדום לפני הוצאת הדיבור, שהוא כאמור הביטוי החיצוני שלה, שלובש שפה.כאשר מבקשים מאתנו להרבות בסיפור יציאת מצרים, מבקשים מאתנו, במילים אחרות, להכניס אותו גם אל תוך המחשבות שלנו. מבקשים מאתנו לזכך את דרך המחשבה שלנו אודות השגחת הבורא עלינו.

פסח לא רק מבקש שהפה יהיה שח, אלא גם ובעיקר גורם הוא לזיכוך, לבירור ולבהירות מחשבתית.מחקרים הראו כי יש לאדם 70,000 מחשבות ביום. זוהי כמות אדירה. ובכל זאת, מה גורם לאדם להביא רק חלק מהמחשבות שלו לידי ביטוי מילולי? לאן בעצם הולכות שאר המחשבות?מסתבר שלא כל מחשבה מוצאת את ביטויה באופן מילולי. 

יש מחשבות שהן לא צרופות מספיק מבחינתי, ולכן אני לא מייחס להן חשיבות, בידיעה שמחשבה גם מובילה למעשה, כפי שאמרו חז"ל: "סוף מעשה במחשבה תחילה". לא כל מחשבה זוכה גם שאפעל לפיה, אלא רק אותן מחשבות שהאמנתי בהן.לכן מחשבה שאני לא באמת מייחס לה חשיבות לא תבוא לידי ביטוי, לא מילולי ולא מעשי.

אבל מחשבות שאני כן מאמין בהן ומפתח אותן, בהחלט יבואו לידי ביטוי ויפוצו ממני החוצה.לכן כשאני מדבר הרבה בנושא מסוים, זוהי הוכחה לכך שהוא גם תפס אותי מחשבתית.זה יכול לפעול גם דו כיוונית: אם דיברתי הרבה על נושא מסוים, בסוף זה גם יחדור לי לתודעה, ויעסיק אותי גם מחשבתית.לסיכום, אנחנו חושבים על מה שאנו מדברים, ומדברים את מה שאנו חושבים עליו.מתוך תובנה זו יש לנו הוראה להרבות בסיפור יציאת מצרים, לפרט את ניסי ה', להיעזר במדרשים מכל התקופות ולהביא לידי ביטוי, עד כמה שניתן, את הידיעה שאין עוד מלבדו, ולא בכדי מסוגל החג הזה ליראת שמים – חוויה ודרגה רוחנית שמעוגנת מחשבתית, ומאפשרת לי להבין עד כמה שניתן במושגי האנושיים והשכליים, שהכל זה אלוקות ואלוקות זה הכל.

מי שידבר על זה - סימן שגם חושב את זה!