אלול- אל מה שהיה ולקראת מה שיהיה..
אל ול – אל השנה שחלפה ולקראת השנה החדשה .. חודש אלול יותר מאשר מסמל סוף של שנה אחת הוא מסמל התחלה של אחרת.
במובן הזה ניתן וצריך להתייחס אליו כחודש בעל משמעות ומהות דואלית. כאשר חציו אחד מוקדש לסקירה מדוקדקת ופנימית של מה שהיה וחלף וחציו אל מה שעתיד להיות. אנו למעשה מבקשים להשיר מבט אל מה שהיה ואיננו עוד לא מתוך התאבלות או שקיעה במה שהיה ונגמר אלא מתוך רצון ללמידה מתוך ובזכות משקעי העבר וגם מתוך החוויות הטובות שהיו בו. הלמידה שאנו עושים על סמך מה שהיה היא הרבה יותר טהורה משום שהיא נעשית בדיעבד ומתוך הסתכלות "מהצד" בזמן בו התרחישים והמאורעות כבר חלפו להן,במובן הזה אנחנו כבר פחות מעורבבים ריגשית ובוחנים את שהיה כאילו ב"תנאי מעבדה",תחת חדרי הלב הנקיים שבנו.
מה שהיה כבר חלף עובדתית ,לנו נשארה רק החוויה ועכשיו יש לנו יכולת לחוות אותה שוב אם נבחר בכך אבל הפעם ממקום חומל יותר,ממקום שמסכים להביא גם פרשנות אחרת אולי עדינה ורכה יותר שתאפשר לנו צריבה מחודשת של החוויה באופן כזה שיהיה לנו קל הרבה יותר לשאת אותה בתוכנו. ממקום כזה שנצא למודים,חזקים ותבונתיים הרבה יותר ממנה.
החצי הראשון של אלול ,מבקש למעשה להפנות מבט אל שהיה ,לא לברוח אלא לבחור לראות את שהיה באור אחר,מזין יות ,מאיר יותר. הלמידה מהעבר ,הפקת הלקחים,הבנת המסרים הסמויים שהיו טמונים באירועים ,הסקת המסקנות כל אלו כלים משמעותיים שנצרכים לבניית העתיד. כלים משמעותיים שבכוחם לקבוע איך יראה ויחווה אותו ה"עתיד".
וזה מוביל אותנו אל חציו השני של אלול ,אל ה"ולו"- אל הולקראת השנה החדשה. הבחינה המדוקדקת שנעשתה על ועל אף תרחישי העבר עכשיו מאפשרת לנו בקלות רבה יותר ועם אנרגיה חדשה ומזוככת יותר להפנות מבטינו ופעמינו אל השנה החדשה.
כלומר בהתחלה אנו מפנים פנינו אל מה שהיה מאחורינו (אל) ובשלב הבא מפנים פנינו אל מה שעומד לפנינו אל ה"ול.." . התנועה הזו מאפשרת לנו לקשור בין העבר לעתיד ועל כן במובן הזה אלול הוא חוליה מקשרת המחברת אותנו אל העבר במטרה להגיע שלמים יותר,ברורים יותר ובעלי כוחות ותובנות גדולים יותר אל העתיד.
לעיתים מתוך רצון להגן על נפשינו אנחנו לא מספיק מסכימים או מסוגלים להביט אל עבר העבר מתוך חשש שנצא פצועים יותר מאשר מחוזקים אבל החיים לימדו שפצע פתוח לא רק שלא מתרפא מעצמו הוא מדמם ולא מפסיק לדרוש מאתנו תשומת לב וברוב המקרים הוא גם צובע את מה שעוד לא היה באותם צבעים קודרים ,אדומים ודוממים ולא מאפשר לנו לפתוח בחיים חדשים. ההליכה לקראת השנה החדשה,ההבטה לקראת העתיד מתוך הסתכלות חדשה צריכה להיעשות ממקום חזק ומחוזק,ממקום בריא כזה שלמד להבריא ממה שהיה ,כזה שלמד ממה שהיה כי ההסתכלות הזו יש בה בכדי לקבוע באיזה אופן נחווה את מה שעתיד להיות.
היא למעשה זו שתקבע איזה שנה אנחנו באמת הולכים לחוות. לכן חשוב לקשור בין ה אל.. לבין ה ול.. בין האל מה שהיה לבין ה ולקראת מה שהולך להיות. ולהבין שאלול הוא בגדר חוליה מקשרת כי כל שנה נבנית אל מול וביחס לקודמתה,היא ניבנית בהתאם ללמידהולהתגדלות הנפשית והתודעתית שאיפשרה השנה שחלפה.
ובהקשר הזה יש צריך וכדאי לזכור שכל מה שהיה בין טוב לבין מוטב היה במדויק עבורנו ,להאמין שהכל נועד על מנת לגדל אותנו ולהצמיח אותנו,את האישיות שלנו,היה בכדי שנגיע לשנה החדשה לא למודי סבל אלא למודי חכמה ,כאלה שמבינים שהסבל הזה היה עם מטרה ,כאלה שמבינים שהסבל אם היה פיתח בנו כוח סיבולת והוציא מאתנו כוחות שספק אם היינו מודעים לקיומם לולא הגעתנו לחיינו. וכשאנו עומדים בקומה יציבה וזקופה עם פנינו לקבל את השנה החדשה אנו כבר ממש מצפים לפגוש בה,לפגוש עצמנו בה והפעם ממקום מוכן ומזומן הרבה יותר.
אלול הוא אל מה שהיה ולקראת מה שיהיה. שנזכה.