איפה היינו לולא האלול?? לולא האמנתי לראות בטוב ה' כך נכתב בפסוק בתהילים כ"ז, י"ג. אלול הוא בהיפוך אותיות לולא.
כולם רוצים שינוי כולם רוצים להיות במקום טוב יותר מול עצמם, סביבתם ובוראם, כולם רוצים להיות הגרסה הכי טובה ומתקדמת של עצמם אבל בתוכיותם -מפחדים!
שינוי נתפס עבור המוח הקדום שלנו, זה האחראי על הישרדותנו כמשהו לא מוכר, מאיים ומסוכן. ולכן הוא לא ממהר בצורה כל כך קלה ומהירה.לשנות תפיסות ישנות ולוותר על קבעונות מחשבתיים גם אם הם לא מטיבים.
אכן,הוא לא אחראי על איכות חיינו אלא כאמור רק על הישרדותנו ועל כן כל שינוי,כל יצירה מהמרחב הבטוח והמוכר גם זה שלא מטיב איתי נתפס כמסוכן ולכן עולה בנו פחד לעיתים גלוי ולעיתים סמוי משינוי.
עבודת התשובה בין אם נכיר בכך ובין אם לא נרצה בכך מבקשת לערוך שינוי ,שינוי בדפוסי המחשבה שלנו,בהסתכלות,במידות ובהתנהגות שלנו. כאשר אנו ניגשים לעבודה עצמית שתוביל אותה במועד כזה או אחר לשיבה אל עצמנו ועצמיותינו אנחנו ניתקלים בקולות שמתנגדים למהלך שהמכנה המשותף לכולם מלבד החלישות בנפש שהם יוצרים הוא שכולם מסתיימים בסימן שאלה. "מי אמר שזה יצלח"?, "אולי אחרים יעשו זאת יותר טוב ממני?" ו"מה אם"..?
זה בדומה לאותו איש ירא ורך הלבב שחושש לצאת למלחמה ,מלחמה באותן קולות מחלישים,כי הוא חושש שאין לו מספיק זכויות,אין לו מספיק "דברים טובים" שמצא בעצמו,אין לו מספיק יכולות הוא ירא מהשינוי,כי לא רואה עצמו מספיק ראוי.
האסטרטגיה של המוח הקדום שנועד לשימור המצב הקיים הוא על ידי העלאת כל אותן קולות שנועדו לשתול בנו את אותו הספק.
הקולות הללו משתקים אותנו בכדי שלא נוכל לנקוט בצעד אותו אנו רוצים לעשות. אותו הלולא- אותו האם לא ,או אם תרצו אותו ה "ומה אם לא "..? מלבד אותו ספק מעלה בנו הפחד גם מעין שיתוק, כאשר המוח ההישרדותי שלנו מבחין כי מתעורר בנו רצון או חשיבה על יציאה מהרחב המוגן שלנו הוא עושה הכל על מנת להזהיר אותנו מפני כך משום שהוא מפרש זאת כמצב סכנה בעגה המקצועית קוראים לכך שלושת ה-F Flight,Freeze ,fight,הילחם,ברח או קפא אלו הם למעשה שלושת התגובות האפשריות מבחינת הגוף להתמודד עם איום על מנת לשרוד. אנחנו או קופאים -משותקים כשאנו חשופים לשינוי ,למשהו לא מוכר או נלחמים מולו או פשוט בוחרים לברוח ממנו. כשהמוח נכנס למצב הישרדותי כל המערכות שלנו משותקות ומיותר לציין שכל קשר ביננו לבין שיקול הדעת שנהיה מסוגלים להפעיל באותו הרגע הוא מקרי בהחלט.
אך בהבנה של דיעבד שינוי לא בהכרח מהווה מצב סכנה ואת הפחד ממנו נוכל להפוך לדחף כזה שמזמין אותנו אל יציאה מד' אמותינו המוכרות ,שגורם לנו להתפכח ולהבין שניתן גם להבין אחרת ממה שהבנו עד כה. אנחנו נשרוד טוב יותר ובריא יותר אם נסכים לשינוי ,למקום החדש לחלחל בתוכנו. לפעמים נדמה לנו שאנו בעלי בטחון,שטוב לנו עם עצמנו שאנו די מכירים ויודעים מה אנחנו רוצים מעצמנו אבל לצערנו כל זה קורה רק כשאנו במקום המוכר,בסביבה המוכרת,עם העבודה שאנו כה רגילים בה,עם ההרגלים והל"וז השגרתי וברגע שמשהו קטן מזה משתנה אנחנו בבת אחת מאבדים את אותו הבטחון.
הסיבה לכך פשוטה כי מדובר בבטחון חיצוני,אשלייתי שלא באמת נבנה מתוך עבודה עצמית אלא קיים רק כי אני במקום המוכר והמוגן דווקא שנכפה עלינו שינוי מכורח המציאות כזה שדורש מאתנו להתוודע לכוחות חבויים דווקא אז אנו מגלים מי באמת אנחנו. דווקא אז במקום הזה אנחנו מפתחים בתוכנו בטחון פנימי,תמידי ואמיתי.
אז איך משיבים על הלולא? אז לכל אותם קולות ספק שעולים מן הפחד,שעולים מתוך הלולא ,מתוך "ומה אם לא אצליח"? יש רק תשובה אחת והיא -התשובה.
התשובה משיבה אותי אל העצמי שלי,מזכירה לי כמה כוחות ויכולות יש בי . כשאדם מודע לא רק לחולשות שלו אלא גם לחוזקות שלו הוא יכול להתמודד מול כל "איך" מול כל שינוי שיבחר לעשות ומול כל שינוי שישחר לפתחו או שיכפה עליו מכורח המציאות והנסיבות.
התשובה ללולא היא בעצם אלול.. אותו אלול שבמהותו קורא לי לחזור אל עצמי,עצמיותי ועוצמתי אותו אלול שמזכיר לי עד כמה אני גדול,עד כמה אני חלק אלוק ממעל ,רק אלול כזה יכול להשיב אותי אל עצמי,נפשי ועוצמתי. אלול כזה מספק תשובות לכל אותם שאלות שבמרכזן עומד הספק,עומד חוסר האמון שלי בעצמי,חוסר האמון ביכולתי לשנות ולהשתנות.
השיפוטיות שלעיתים אנו נוקטים בה כלפי עצמנו לא יכולה להניח לנו בתודעה את ה"סטארט-אפ" של התשובה,כי אם אני במהותי חלש,לא שווה או לא בסדר אין לי דרך לתקן. דווקא האמונה שלי בעצמי שאני בתוכיותי טוב וטהור היא זו שמאפשרת לי לא לפחד או להיבהל מאותם מקומות בהם מעדתי,לא להאמין לאי האמונה שלי בעצמי ,לדעת להסתכל עלי מבפנים ומהמקום הזה מתאפשרת גם התשובה,מתאפשר גם התיקון. לולא האמנתי? זו השאלה.
אלול- זו ה תשובה. כי האמנתי ועדין מאמין בטוב ה' החפץ בטובתי והמשחר שינויים לפתחי.